פרק 7: אית'ן

667 8 2
                                    

עמדתי והבטתי בה מתפתלת,
מנסה להשתחרר מהרצועות בנואשות.
קשרתי אותה לשלשלאות שצמודות לריצפה כדי שתוכל לשבת ויהיה לה יותר נוח,
כי בכל מקרה אני מתכוון להשאיר אותה שם הלילה, שתבין שאין לה לאן לברוח ותרגיש שהיא נעולה כאן.
"תשחרר אותי!" התחננה.
"לא." הגבתי בקור, ממשיך לבהות בגופה הקטן.
"תשחרר אותי חתיכת בן זונה!!" בלי לחשוב פעמיים, התקדמתי והורדתי לה סטירה חזקה כל כך שראשה עף ותנגש בקיר בצילצול.
היא גנחה בשקט והתקפלה לאחוז בלחיה.
הזדקפתי מעליה,
"אני אלך להביא לך משהו לאכול."
יצאתי והשארתי אותה שם להתגבר על הכאב ולהבין שהיא צריכה להתחיל לסנן את דיבורה.

היא ישבה מכונסת עם עצמה וראשה מושפל.
הנחתי את המגש עם הטוסט הסלט ירקות וחסה וכוס החלב חם לידה, ונעמדתי מולה.
היא הרימה את ראשה לעברי בהתרסה והשפילה את מבטה אל מגש האוכל.
אני יודע שהיא רעבה, היא לא אכלה כל אתמול.
אך לתגובתה לא ציפיתי בכלל.
היא הרימה את רגלה ובעטה במגש האוכל.
היא הרימה את ראשה אליי בחזרה, הכעס וההתרסה בערו בעיניה הכחולות.
החזרתי לה מבט אדיש, קר ולא מופתע בכלל.
הרי השפלתי אותה שניה לפני, מין הסתם שלא תירצה ממני כלום.
ניגשתי לפעמון המיטה וצילצלתי בו פעמיים.
שתי שניות אחרי ניכנס משרת לבוש מדים.
העברתי את עיניי ממנו למגש האוכל שנהרס, הוא הבין את המסר והחל לנקות את האזור ולפנות את המגש.
לפני שיצא הורתי לו להביא אחד חדש,
מבלי להסיר את עיניי מעיני הסערה הכחולות של הבחורה היפהפייה שמולי.

לאחר מספר דקות שבהם אנחנו לא מסירים את מבטנו אחד מהשני.
ניכנס המשרת לחדר שוב, עם מגש חדש.
הסתובבתי אליו והורתי לו לשים את המגש על השידה על יד המיטה ולעזוב את החדר.

"אל תיתקרב אליי." היא סיננה בזעם כאשר צימצמתי את המרחק בנינו.
"אופס... מאוחר מדי." כבר עמדתי ליד רגליה.
ירדתי על רגליי והתקופפתי לגובה עיניה.
היא ניצלה את העובדה ובעטה בי.
באחלט לוחמת עם הרבה אומץ..
התיישבתי על הריצפה,
"אני מסיק מזה שאת רוצה להמשיך להיות קשורה-"
"לא!" היא הזדקפה "תשחרר אותי.."
"אז אל תתנגדי." התקרבי אליה תוך כדי שאני מביט בעיניה.
קירבתי את שפתיי אל שפתיה הורודות.
היא הצמידה את ראשה אל הקיר, הרגשתי את נישמתה על פניי.
שיחררתי את ידה ביד אחת, כשאני לא מנתק את קשר העין בנינו.
ושיחררתי את ידה השניה.
התרחקתי והיא התרוממה במהירות, תפסתי את ידה שניה לפני שפגעה בפניי, בגיחוך "אהה.. צפויה למדיי".
הזדקפתי עדיין מחזיק את ידה בידי,
ומושך אותה אל מיטה, וזורק אותה עליה.

אלוהים יודע כמה רציתי לעלות עליה, לנשק את פיה שתיסתום את הפה המלוכלך הזה שלה, לקשור ולזיין אותה עד שתישכח מי היא, מאיפה ולמה.
אבל רק פקדתי עליה לאכול וצעדתי אל עבר הדלת.
עם חושים פתוחים, לשמוע ולחוש אם תזוז ותרוץ אל עבר הדלת בניסיון לברוח.
ו... כמובן.
חשתי אותה זזה מאחוריי ובכל זאת המשכתי לצעוד לדלת.
ברגע שפתחתי את הדלת היא זינקה.

_______________________________________
היא תצליח לברוח ממנו הפעם??
פינקתי בפרק מנקודת מבטו של אית'ן רוצים עוד כאלה?
תגידו לי בתגובות ❤️

I got youWhere stories live. Discover now