פרק 13: כניעה מתוקה

687 11 1
                                    

דמעות זעם ותיסכול ירדו על לחיי.
נשכתי את שפתיי, מנסה לעצור בעדן אבל לא עזר.
הוא השכיב אותי במיטה אחרי שהוציא ממני את המכשיר שגרם לי לגמור כל כך הרבה פעמים עד שהפסקתי לספור.
אני לא הודה בחיים שהייתי צריכה רק לשחזר את התמונה של הבחור הגברי בעל העיניים הירוקות יושב על כיסא נוח במרפסת כשהשמש מסנוורת אותי ואני רואה רק את צלליתו המאיימת.

פני האדימו כשהוא ניקה אותי במקומי האינטימי.
הוא שם לב לזה וגיחך, מה שעוד יותר הגביר את המבוכה שלי.
ידיי היו משוחררות והרגשתי סוף סוף עצמי, אני לא יכולה לתאר את זה אבל... החוסר תנועה והכבילה הזאת שאף פעם לא קרתה לי, הוציאו ממני איזה מין חיה כלואה ומתוסכלת
התיסכול היה כל כך גדול שאם הייתי יכולה הייתי קורעת את העור שלי.
אני רצינית. הרגשתי כמו חיה כלואה.
אבטחתי לעצמי אלפי פעמים שברגע שאצא מפה אצא במחאה ואהרוס כל גן חיות שקיים בעולם הארור הזה!
אנשים הם בני זונות, הם לעולם לא ידעו איך זה להיות כלוא.
גם אני לא ידעתי עד עכשיו.
הדמעות שבו והציפו את עיניי כשניזכרתי בתחושה המחליאה הזאת.
ידיו חלפו וליטפו בעדינות את פניי ועוררו אותי.
הוא הרים את ראשי ושיחרר את הקשר שסגר את הבד על עיניי.
הוא הסיר אותו ועיניי נפקחו אל העולם.
מיצמצתי כמה פעמים
מנסה להחזיר לעצמי את התחושה.
על המיטה לצידי יושב הבחור החמור-בן-זונה-בעל-שלושה-רגליים-
שהתנגש-בחזיר-בר-והתהפך-על-חרא-כלבים-מעורבב-עם-חרא-סוסים-שבידיוק-אכלו-את-הזין-העקום-שלך-יא-חתיכת-מקק-עם-שלוש-
זנבות-וחמש-רגליים-שהתגלגל-בביוב-805-
שנה-יא-חתיכת-חמור-מערות-זקן.
"מה השם שלך?"
"אית'ן."
אה, אוקי. עכשיו הוא:
אית'ן החמור-בן-זונה-בעל-שלושה-רגליים-
שהתנגש-בחזיר-בר-והתהפך-על-חרא-כלבים-מעורבב-עם-חרא-סוסים-שבידיוק-אכלו-את-הזין-העקום-שלך-יא-חתיכת-מקק-עם-שלוש-
זנבות-וחמש-רגליים-שהתגלגל-בביוב-805-
שנה-יא-חתיכת-חמור-מערות-זקן.

פתחתי את פי אבל הוא קטע אותי בגסות
"אם הבנת שלא כדי לך לנסות אותי ושכדי להשמע להוראות שלי אז את יכולה להסתובב באחוזה איפה שאת רוצה אבל את צריכה לעמוד בזמנים שאציב לך ולחזור לחדר או לחדר האוכל או לכל חדר שארצא אותך שם. את הזמנים המסודרים לואיזה תיתן לך. את יכולה למצוא אותה במטבח."
גבתי התרוממה ואפי התעקם
חי בסרטטטטט.
הוא הזדקף והעיף מוך אבק בלתי ניראה מחליפתו המחוייטת.
"את לא בעמדה של להתנגד, ואני חושב שהבהרנו הייטב את עמדתך ואת עונשך במקרה שלא תישמעי להוראות, לא?"
הוא הביט בי מלמעלה בהתנשאות
יישרתי את מבטי אליו מסרבת להכנע ולנתק קשר עין למרות המבוכה שנהר דמעות התייבש לי על הפנים.
"לא." אמרתי בחוצפה
הוא חייך והעביר את ידו על רגליי.
לא ניתקתי את מבטי ממנו
אבל הרגשתי
הרגשתי את אצבעותיו מטיילות בעדינות מפתיעה את רגליי החשופות.
לא ניתקנו את מבטינו.
חום אצבעותיו נעלם.
שפתיו התעקמו לשניה והבעתו הפכה לכעס
לא ראיתי את ידיו והיה מאוחר מדי.
אצבעותיו ננעלו סביב גרוני.
התנשפתי בהפתעה גמורה ובבהלה.
מעינייו השתקף זעם טהור.
"לא? לא הפנמת את מקומך עדיין?"
נשימותיי המקוטעות מילאו את האוויר ואת המרחק הקטן בנינו.
פחד ובהלה שצפו בגופי
"כן... כן!" קראתי בבהלה.
ידיו הרפו ממני.
התנשמתי במהירות ואחזתי בגרוני.
מבטי השתנה לפחד.
"יופי." הוא ניער את ידיו ויצא מהחדר בלי לומר מילה.
'איך לעזאזל הגעתי לפה?!' שיפשפתי את עיניי שדמעות חדשות מאיימות לצאת

_______________________________________

I got youWhere stories live. Discover now