פרק 23: מקרה מביך

495 16 10
                                    

"איזה תענוג לפגוש סוף סוף בחורה יפהפייה תלויה על זרועו של אית'ן" המבוגרת חייכה לעברי חיוך קורן "לא כל יום זוכים לראות את אית'ן תפוסה ככה על ידיי בחורה"
'אם היא הייתה יודעת שאני תפוסה כאן לא הבחור עם החיוך הזדוני הארור הזה' חשבתי בזעם, רועדת על זרועו של אית'ן.
"מזל שיש מפגשים כאלו, אם לא הייתי כניראה אותה אותך פעם ב5 שנים" המבוגרת העשירה פנתה לאית'ן וציחקקה
"כן, בהחלט דודה. מצטער על זה..."
צבטתי את אית'ן בזרוע, מרמזת לו בלחץ שאני עומדת להתפוצץ
הוא ניסה להסתיר את גיחוכו ואני פערתי לו עיניים באיום.
"טוב דודה, כניראה שאצתרך לעזוב. בת זוגתי רועדת מקור ורוצה שאחמם אותה במעשים זדוניים לשאר הלילה" הוא חייך
"אית'ן, מה יהיה איתך?" הזקנה ציחקקה והחזיקה בראשה בתנועה מיואשת "תיהיה ג'נטלמן ושים עליה משהו, לא פלא שהיא מרגישה מקוררת עם השמלמלה הזאת בלילה הקריר הזה. ואני לא רוצה לדעת מה הדור שלכם, הצעירים כבר עושים במיטה.
היה נחמד להכירך יקירתי. תהנו לכם, ואל תישברו את המיטה, אהבתי את העיצוב שלה, חבל עליה."
ניפנפה אלינו לשלום ופנתה חזרה לאולם.
צעדנו החוצה, אל אוויר הלילה הקריר.
"האוץ'!!!" איתן קפץ ושיפשף את מקום הצביטה
"אל תאומר דברים מביכים כאלה ליד דודה שלך!"
"נעע, זה בסדר, היא כבר רגילה." הוא ניפנף
"לא, זה לא בסדר. ודבר שני....."
"כןןןן...?" היא חייך חיוך שובב יודע היטב מה זה
"אתה חייב לעצור את זה, אני לא אעמוד בזה עוד שניה אחת נוספת..." לחשתי מכווצת במקומי
לחישתו נישמעה על אוזני "את תעמדי בזה, כי לא נתתי לך עדיין רשות לגמור."
"אית'ן, פליז...." לחישתו החמירה עוד יותר
אני לא יודעת עד כמה זה יכול להחמיר
אני על סף הצוק ועוד שניה קורסת.
לקח לאית'ן שעה להפרד מכולם, הבחנתי שהוא עושה את זה בכוונה, כדי למתוח את עצביי.
וכל הזמן הזה הוא כיבה והדליק, כיבה והדליק את הכפתור בשלט שמפעיל את הרטט בתוכי.
זה היה בלתי ניסבל.
עצביי נימתחו כמו לא יודעת מה.
אני לא יודעת איך הצלחתי לעמוד בזה

הוא כיבה לי את הרטט ונשפתי לרווחה.
יכולתי להרגיש את חיוכו.
הרכב נעצר למולנו.
"כנסי." הוא החווה עם הידו לכיוון הרכב.
זה ההזדמנות האחרונה שלי.
ההזדמנות האחרונה שלי לברוח.
אחר כך אי אפשר לדעת מתי יתן לי לצאת שוב.
אבל אני אברח ככה? עם כל הצעצועים שבתוכי?
כן! ענה קול בתוכי, לא יהיו לך עוד אופציות תוציא את כל זה אחר כך בבית.
באיזה כיוון הבית שלי בכלל?
אני לא יודעת...
פשוט תרוצי.
אבל הוא התפוס אותי בכל מקרה, הוא מהיר יותר ממני בטח.
את יותר קלת רגליים ממנו, זריזה וקטנה.
רוצי!!!
פתחתי בריצה מהירה
"מאל." שמעתי את קולו מאחורי
הסתובבתי אחורה לשניה וראיתי אותו עומד באותו מקום, עם ידיים בכיסים ותנוחה נינוחה.
מתחיל לצעוד אט אט
אולי כי הוא יודע שיסיג אותי?
או כי הוא יודע שימצא אותי?
יחטוף אותי שוב?
ירים את המשטרה עליי?
רטט עוצמתי החל בתוך אברי והרעיד גם את הצבטים שהכאיבו לי בדגדגן ובפטמות.
זה היה הקש האחרון.
קרסתי על הריצפה באמצע הרחוב וגמרתי בעוצמה אחרי שחסמתי מעצמי כל כך הרבה זמן
"אה! אאהה.. אההה" התנשמתי, אני חייבת לקום ולרוץ
אני אדומה כולי.
אם מישהו ראה אותי?
זה כל כך מביך!
אני חייבת להעלם מפה!
ניסיתי להתרומם
זרם חשמלי חזק עבר בכל גופי
"אההההה!!" צעקתי אל הלילה כשגופי קרס על האדמה שוב...

_______________________________________

I got youWhere stories live. Discover now