Tea & Cookie | Vkook

פרק עשרים ואחת

-נ.מ ג'ונגקוק-
טאהיונג היה נראה ממש שמח. מעניין אם הוא ישמח אחרי שאבצע את התוכניות שלי...
חשבתי שזה דיי פייר בסך הכל, להציל את החיים שלו תמורת סוד גדול. ולא סתם, אלא שאני מוציא ממנו את הסוד בדרך שאני לא בטוח שהוא ישמח ממנה.
הלכנו ברחובות לכיוון המועדון.
כולנו לבשנו מסיכות פנים וכובעי שמש (לי ספציפית הוא הביא כובע טמבל משום מה. אני ממש מקווה בשבילו שהוא לא רומז לכלום) שהוסוק הביא לנו.
"אתם יודעים שיתכן וחלקינו מבוקשים במשטרה..." הוא אמר בזמן שהושיט לי את המסיכה השחורה. לבשתי אותה מיד על פניי.
"כדאי שלא יזהו את הפרצופים שלכם."
רוח נעימה של השעות המאוחרות של הערב נישבה וגרמה לי לצמרמורת קלה. הסתכלתי על טאהיונג ועל איך שהפוני שלו התנפנף ברוח, ושוב זה הזכיר לי את הערב הזה שברחנו לראשונה מפאבוג'י.
אז לא דמיינו שנינו שככה זה יגמר.
אז גם לא הבנתי למה טאהיונג מסכים לבוא איתי למרות שחשבתי שהוא חלק מהם. אבל עכשו, אחרי שידעתי את רוב האמת הבנתי כמעט הכל.
הוא לא ידע, אבל בזמן שהוא התקלח והוסוק הגיע לדבר איתי ביקשתי ממנו משהו. משהו קטן אבל יעיל.
אחרי צעידה של כעשר דקות כבר עמדנו בפתח המועדון. המון זכרונות הציפו את מוחי. חייכתי לעצמי ואז נכנסתי אחרי יונגי והוסוק.
"אהה! סאנשיין!" שמתי לב שיונגסו קורא להוסוק בכינוי שלו.
"והנה מגיעים גם טאהיונג ושוגה..." הוא אמר כשראה את יונגי וטאה.
"שוגה...?" לחשתי לאזנו של יונגי, שזה הרגע ששמעתי את כינויו לראשונה.
"אסביר לך אחר כך..." אמר והתקדם.
תפסנו לנו שולחן עגול וקטן. זה משום מה הזכיר לי דווקא את הבריון ההוא שפירק את טאהיונג מכות באותו ערב שהגענו לכאן. הצטמררתי מלחשוב על כמה נורא זה היה נראה.
"היי, אתה!" הוסוק קרא לאחד העובדים במקום.
"הרבה בירה, וויסקי אחד. שיהיה חזק... אה, וקוקטייל בשבילו." הוא הצביע על יונגי.
העובד הנהן והלך משם להביא את מה שהוסוק הזמין.
"זה הולך להיות ערב מושלם!" אמר הוסוק.
תוך כמה דקות חזר העובד עם המשקאות וסידר אותם על השולחן.
"יש לכם אולי בננה מילק?' שאלתי את העובד. "אני אבדוק" הוא ענה והלך משם.
"ח-חלב בננה?" הוסוק התאפק ממש שלא לצחוק.
"תתמודד" עניתי.
רציתי לטעום שוב מהמשקה הזה שאהבתי. להיזכר קצת בבית, באחותי...
החלב הגיע בתוך כוס גבוהה עם קשית מסולסלת.
"וואו, ממש השקיעו..." אמר יונגי מבליע חיוך קטן. התעלמתי מהם ולגמתי מהמשקה הטעים הזה.
"טוב, חברים, הבה נרים כוסית לכבוד החבר שלנו, שהצליח להביס את פאבוג'י, עם יותר מוח מכוח!" קרא הוסוק לאחר שמזג לעצמו כוס קטנה של וויסקי. הוא הרים אותה באוויר ובתגובה הצמדתי את כוס חלב הבננה שלי לכוס הוויסקי שלו.
"לחיים!" אמרנו יחד.
יונגי שתה את הקוקטייל. טאהיונג הסתכל על כולנו בפרצוף תמים.
"למה אתה לא לוקח כלום לשתות?" שאל אותו הוסוק.
"אמממ... סליחה, הובי... אבל זו הפעם הראשונה שלי... אמממ... זה נראה ממש לא טעים..." הוא אמר במבוכה.
הסומק הזה שלו פשט על לחייו שוב, בפעם המליון מאז שפגשתי אותו.
"קח, תנסה", אמרתי לו והושטתי לו את הכוס שלי. "קודם תשתה את זה ואז תתחיל לטעום מאלו", אמרתי והצבעתי על הבירות.
"מ-מה? ככה? לא אכפת לך שאני אשתה..."
"לא, לא אכפת לי" אמרתי ודחפתי את הכוס עוד קצת לכיוונו. 'אם לך לא היה אכפת לנשק אותי היום על הלחי, למה שיהיה לי אכפת שנשתה מאותה כוס?' חשבתי לעצמי והשענתי את הלחי שלי על ידי.
טאהיונג היסס שניה ואז הכניס את הקש ששתיתי ממנו רק לפני רגע לפה שלו והחל לשתות.
בהיתי בו, לא יודע למה, אבל לא הצלחתי להפסיק.
"ממ... נחמד" הוא אמר והחזיר לי את הכוס. רק עכשו שמתי לב שהפה שלי פתוח.
יונגי והוסוק גיחכו. התעלמתי מהם.
סגרתי את הפה וחזרתי לשתות את החלב שלי, אבל הפעם היה עליו גם קצת טעם שפתיו של טאה.
זה מה שנקרא נשיקה - בלתי - ישירה.
אבל לא היה אכפת לי.
"טוב, חבר'ה. שנתחיל?" שאלתי. לקחתי בירה אחת ופתחתי אותה.
"לחיים!" אמרתי והרמתי את הבקבוק. יונגי הרים את הקוקטייל והוסוק הרים את הוויסקי. רק לטאהיונג לא היה מה להרים, אז הוא הרים את הכוס הריקה של חלב הבננה שלי.
זה היה דיי חמוד, אם לחשוב על זה.
פתאום תפסתי שאני כל הזמן חושב על טאהיונג.