Tea & Cookie | Vkook

פרק עשרים ושתיים

-נ.מ כללית-
חודש וחצי לפני שג'ונגקוק נחטף
"יש לך משימה", אמר פאבוג'י לטאהיונג.
"יש ילד בשכבה שלך, אני צריך שתעקוב אחריו. שמו הוא ג'ון ג'ונגקוק..."
יותר מזה הוא לא היה צריך להוסיף.
מרגע שטאהיונג עלה לתיכון, הוא שם עין על ג'ון ג'ונגקוק.
הוא שם לב שהוא ילד חזק והוא ממש קינא בו ורצה להיות כמוהו. לאט לאט הוא ידע יותר ויותר על ג'ונגקוק.
עכשו זו אפילו הייתה משימה רשמית, אז טאהיונג היה יותר שמח, אבל הוא גם היה מודאג מהעובדה שפאבוג'י שם על ג'ונגקוק עין. טאהיונג ידע שמשהו לא טוב הולך לקרות לג'ונגקוק.
בכל מקרה, הוא החל במעקב אחריו.
הוא שם לב שלג'ונגקוק יש חברה חדשה.
וזה עצבן אותו יותר מכל דבר אחר. לקח לו כמעט שבוע להבין למה.
הוא ניסה להדחיק את זה, להתעלם, להשמיד את זה, אבל הוא לא הצליח. הרגשות שבו והציפו את מוחו וליבו בכל הכח כל פעם שהוא ראה את ג'ונגקוק. אז הוא פשוט למד לחיות עם העובדה הזו.
כשג'ונגקוק נפרד מהחברה שלו, לא היה מאושר מטאהיונג.
הוא גם שם עין על ג'ימין ווידא שהוא באמת רק חבר. אבל אחרי תקופה הוא הבין שהם באמת רק חברים.
טאהיונג לא ידע אם ג'ונגקוק הוא כמוהו, גיי.
אבל טאהיונג היה - כמו שהוא גילה אחרי שהרגיש שהוא לאט לאט מתאהב יותר ויותר בג'ונגקוק.

היום שבו ג'ונגקוק נחטף
ברגע שטאהיונג ראה שמי שהוא נאלץ לשמור עליו הוא מי שהוא הכי רצה להתרחק ממנו כרגע - ג'ון ג'ונגקוק,
הוא כל הזמן פחד שהוא יעשה דברים בלי שליטה כשהוא יהיה כל כך קרוב לג'ונגקוק.
ג'ונגקוק מצידו, שם לב ליופיו של טאהיונג, ומהרגע ששניהם נחתו במועדון, היה נראה שמשהו מתחולל גם אצלו בלב.
הוא כל הזמן עזר לטאהיונג על אף שחשד בו כאויבו.

חזרה למועדון
-נ.מ ג'ונגקוק-
הוא דיבר ודיבר. אני רק הקשבתי ובלעתי כל מילה בשקיקה.
רציתי לשמוע עוד. רציתי לשמוע הכל, עד הפרט האחרון.
"...ואז, אחרי שכבר אני וג'ונגקוק נהיינו חברים, למרות שאני כל הזמן רציתי שנהיה יותר מסתם חברים כי לחברים אין רגשות כמו שלי יש, הוא פתאום הלך ונהיה חבר של הובי. זה לא היה אכפת לי כל כך, אבל יום אחד פאבוג'י הראה לי איך הובי עושה לג'ונגקוק ככה בשיער..." הוא אמר והתקרב אליי. ניחשתי על איזה יום הוא מדבר.
טאהיונג פרע את שיערי כמו שהוסוק עשה באותו יום שבו מצאתי את טאהיונג על הגג.
חלקי הפאזל החלו להתחבר לי.
"אני גם הייתי עצוב בגלל פאבוג'י שהכאיב לי וגם וגם בגלל ג'ונגקוק שלא התייחס אליי ולא חיפש אותי, כאילו הוא שכח ממני..." הוא אמר בקול עצוב.
התחשק לי לבכות עכשו. לא יודע למה.
"אז חשבתי שהכי טוב שאני כבר לא אחיה. אבל פתאום ג'ונגקוק הגיע והציל אותי שוב. אני צעקתי עליו כי כעסתי עליו בלב, אבל אחר כך חזרנו להיות חברים והוא הציל אותי מהפאבוג'י הזה..."
הוא דיבר ממש כמו ילד קטן.
"אההה אני מאוהב בג'ון ג'ונגקוקייי!"
שמתי יד אחת על הלב שלי והרגשתי אותו פועם במהירות.
הבנתי שבכל הפעמים שעזרתי לטאה, זה היה גם בגלל כל התירוצים שהמצאתי לעצמי, אבל גם ובעיקר כי אהבתי אותו.
פשוט לא ידעתי להגיד את זה לעצמי עד עכשו.
הבנתי למה הוא הסמיק בכל פעם שעשיתי משהו שהיה נראה לו קרוב מידי, למה הוא בהה בי כשיצאתי בחזה חשוף מהמקלחת. (ולמה הוא התבייש כל פעם שהוא היה חשוף מולי...)
הבנתי למה הוא נישק אותי היום בלחי ולמה הוא הסכים לשתות מהקש שלי, בעצם מאותה סיבה שאני המשכתי לשתות ממנו אחריו.
הבנתי למה הקשר שלי עם החברה לא עבד.
גם הבנתי על עצמי - הבנתי למה חיבקתי אותו, הבנתי למה עזרתי לו.
ניסיתי להיזכר באיזה שלב בערך התחלתי להרגיש משהו כלפי טאהיונג, והבנתי שזה לא כזה ברור. בערך כל פעם שראיתי אותו הייתה לי תחושה לא מוכרת בלב, שעכשו זיהיתי בבירור כהתאהבות.
הייתי בהלם מוחלט מהסוד הזה. זה בדיוק הסוד שהייתי צריך לשמוע עכשו.
הוא ענה לי על הרבה שאלות, שחלקן היו לגבי טאהיונג אך רובן בכלל לגביי.
שיפשפתי את עיניי.
אבל לטאה כל זה כאילו לא הספיק.
עד עכשו הוא ישב על המיטה, ואני עמדתי מולו.
עכשו הוא ניתר מהמיטה וחיבק אותי חזק מאוד, משעין את ראשו על כתפי. לא התנגדתי. החזרתי לו חיבוק.
מחר בבוקר הוא יתעורר ולא יזכור מזה כלום, אבל מכשיר ההקלטה שבכיסי יזכור גם יזכור.
טאה הרים את ראשו והסתכל לי ישר בעיניים.
הרגשתי שזהו, אני כבר לא שולט בעצמי יותר. נשכתי את שפתיי חזק והסתכלתי על שלו.
'רק... רק עכשו... רק קצת... הוא גם ככה לא יזכור...' אבל המחשבה הזו נדחתה מראשי במהירות.
בעצם, טאה דחה אותה. הוא פשוט לא חיכה להסכמה שלי ועשה בדיוק מה ששיכור היה עושה.
הוא הניח את שפתיו על שפתיי הקמוצות ונישק אותן בעדינות וברכות.
"אני אוהב אותך, קוקי..." הוא אמר בישנוניות ואז נישק את השפתיים שלי שוב, רק שהפעם הן לא היו קמוצות אלא מוכנות לקבל עוד.
תפסתי את שפתיו בחוזקה וטעמתי אותן בעדינות. זה לא אשמתי, הוא התחיל...
העברתי את ידיי שעוד חיבקו את מותניו ללסת שלו. החזקתי בשני צידי ראשו וכיוונתי אותו נגדי כדי שאוכל להמשיך לנשק אותו.
הנשיקה שלי הלכה והתחזקה, הלכה והתעמקה, וטאה השיכור המשיך אותה.
עצמתי את עיניי ולא הפסקתי לאכול לו את השפתיים, שהיו וורודות ורכות כמו מרשמלו. הנשימות שלי הפכו תשוקתיות וקולניות, אבל התעלמתי מזה והמשכתי במה שהתחלתי.
פקחתי לרגע את עיניי וגיליתי שגם הוא עוצם את עיניו, נהנה מהנשיקה שהענקתי לו. רק חבל כל כך שהוא שיכור, חשבתי לעצמי...
הרחקתי אותו ממני אחרי שנגמר לי האוויר.
הידיים שלי תפסו חזק בלחייו. עיניו עוד היו עצומות ושפתיו השתרבבו.