Tea & Cookie | Vkook

פרק שלושים ושתיים

-נ.מ ג'ונגקוק-
מה שהעיר אותי בבוקר לא היה קולה של אימי, לשם שינוי, ולא היה הכפכף של הוסוק (למי שתהה איך הוא היה מעיר אותי בזמן שעוד התאמנתי אצלו...)
זה היה דווקא קול שנהניתי לקום בגללו.
"ג'ונגקוק! הכנתי אוכל, אתה יכול לבוא לאכול. אני בינתיים הולך להתלבש..."
צעק לי הקול של ג'ין מהמטבח הקטן שבדירה.

פלאשבק
שלוש שנים לפני כן
-נ.מ ג'ונגקוק-
"טאה שלי... ל-ק-ו-ם... מאוחר והאוכל מוכן..." ניערתי קלות את כתפו של המלאך שלי שישן שנת ישרים. התכופפתי ונישקתי אותו בלחי, וזיהיתי שהוא מחייך.
"מממ... אני עייף... אתמול היינו ערים עד ממש מאוחר בגללך..." הוא ענה והתכרבל עמוק יותר בשמיכה.
"אם אתה לא תקום עכשו אני איאלץ להקים אותך בכח, ואני לא בטוח שאתה רוצה..." לא סיימתי את המשפט והוא כבר התיישב במהירות במיטה.
"בסדר, בסדר... הנה אני קם. גם כן אתה, מכאיב לי כל הלילה ואז רוצה שבבוקר-" עצרתי אותו באמצע המשפט עם נשיקה ארוכה על הפה שלו שכל הזמן היה מדבר.
"טאה, אתה זה שפיתה אותי אתמול עד שאיבדתי שליטה, וחוץ מזה, כבר לא בוקר. השעה כבר קרוב לשעת צהריים ועוד לא עשינו כלום. אני רוצה שנספיק לבקר היום בכמה שיותר מקומות יפים. קדימה, תתקלח, אתה עוד מסריח מאתמול. אחר כך תבוא לאכול."
"אני נכנס להתקלח רק אם אתה בא איתי..." הוא ענה לי בחיוך ממזרי, והלשון שלו ליקקה מעט את קצה שפתו.
"טאה, האוכל עוד יתקרר בקצב הזה..." נאנחתי. אני לא יכול לעמוד בפני היצור הזה.
הוא לא הקשיב לי ונעמד ממש מולי, עוטף את מותניי בשתי ידיו החלקות והיפות.
"קוקי, ב-ב-ק-ש-ה..." הקול שלו הפך תינוקי ומתחנן, עד כמה שהוא יכל עם הקול העמוק שלו. מה שהוא גורם ללב שלי, זה לא צחוק.
"בסדר... אנחנו נצטרך לאכול היום אוכל מחומם..." נכנעתי לחמידות שלו. טאה סחב אותי משם לחדר המקלחת בניתורים עליזים.
"אתה זוכר איך שהתעלפת אז במקלחת? אחרי שכמעט התאבדת לי שם..." שאלתי אותו תוך כדי שהורדתי את החולצה שלי.
"אתה יכול להפסיק להזכיר לי את זה?" הוא הביט בי במבט מיואש.
"לא אני לא יכול. איך אני יכול להפסיק? זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את כל הגוף המושלם שלך, ואתה רוצה שאני אפסיק? אייש, תראה אותך..." התגריתי בו והסתכלתי עליו, הוא כבר היה מוכן להיכנס להתקלח.
נכנסנו שנינו, עירומים, למקלחת. המים היו חמימים והעבירו בי צמרמורת נעימה כזאת. עמדתי מאחורי גבו של טאה. שמתי קצת סבון על היד שלי והתחלתי להעביר אותה על הגוף של טאה, שמיד נמס בתוך היד שלי. הנחתי את סנטרי על כתפו.
"אהה, קוקי... היד שלך נעימה..."
היד שלי המשיכה להקציף את הסבון על עורו של טאה, שהיה חלק על אף הסימנים הרבים שנראו בו.
"אני חושש שאין צורך לשים סבון עכשו... זה גם ככה הולך להיות לשווא..." אמרתי בחצי דאגה וחצי צחוק כשראיתי לאן היד שלי הולכת. איך זה שתמיד אני מאבד שליטה כל כך מהר?
"כ-... רגע, מה? קוקי- אההה..." טאה התבלבל לשניה ואז פלט גניחה כשידי עברה על איברו. "אהה... כ-כן, תמשיך... זה נ-נעים..." הוא תפס את ידי ו'עזר' לי להמשיך. הראש שלו נשמט לאחור והעיניים שלו התגלגלו מעונג. נישקתי את הצוואר שלו בכל מקום שאליו הגעתי.
הצמדתי אותו לגופי. האיבר שלי התחכך באחוריו ונשכתי את שפתי, מתאפק לא להתחיל לגנוח ביחד איתו...