Tea & Cookie | Vkook

פרק שלושים ושלוש

סתם שיהיה ברור, זה הורג אותי מצחוק משום מה שלג'ונגקוק אני עדיין כותבת ג'ונגקוק בנ.מ אבל לטאה אני כל הזמן קראתי טאה...
ולא, אין לזה שום קשר לזה שהוא הביאס שלי, אני פשוט עצלנית ואין לי כח לכתוב 'טאהיונג' למרות שזה קל יותר מ'ג'ונגקוק'... עיזבו, פשוט תתעלמו.

-נ.מ ג'ונגקוק-
"איך קוראים לו, שוב?".
"נ-א-מ-ג'-ו-ן" ג'ימין חזר באזניי בפעם המי יודע כמה.
"והוא הבוס, ואיתו אני הולך לדבר?" שאלתי. "לא בדיוק. אתה תפגוש קודם איזה שהוא מראיין ורק אז את נאמג'ון הבוס. אל תדאג, אתה מוכשר ומסוגל להתקבל לכל מקום שתרצה."
"כן, רק שהפעם לא הייתה לי הרבה ברירה. משום מה אתם כולכם החלטתם שאני אלך דווקא לשם..." התמרמרתי.
"אמממ... תראה, פשוט רצינו שתעשה כסף, אתה יודע. שם יהיו לך קשרים, אתה עוד תראה. אחר כך אתה יכול לעבור לאיזו עבודה אחרת שאתה רוצה..." ג'ימין גירד בראשו בזמן שאמר את זה.
משהו פה מריח לי מוזר, אבל אני לא מצליח להצביע על המשהו הספציפי הזה. טוב, בינתיים נזרום. אין לי באמת הרבה מה לעשות וכל דבר עדיף על פני רביצה בבית בחוסר מעש.
ג'ימין ישב בדירה שלי (ושל ג'ין) וחיכה שאלבש את מה שהביא.
"זה נראה טוב?" שאלתי כשיצאתי לבסוף מהחדר.
"פנטסטי!" הוא כמעט מחא כפיים. "חכה, אני מצלם ליונגי..." ג'ימין שלף את הטלפון וצילם אותי מכל זווית אפשרית.
"למה חשוב לך לשלוח את זה ליונגי?" אמרתי בעייפות וקרסתי על הכסא שג'ימין ישב עליו לפני שניה.
"כי- מה אכפת לך?!" סומק קל התגנב לקצות לחייו של ג'ימין. הוא כזה תחמן.
"טוב, עכשו אני רק צריך לבדוק איפה המקום הזה. אמאלה! תראה כמה זמן ביזבזנו!" קראתי בתדהמה כשהצצתי בטלפון שלי.
"ג'ימין, עזוב ת'צ'אט עכשו, יש לנו רק עוד עשרים דקות, ואתה חייב להראות לי איפה זה!" שלפתי את הטלפון מידו המקלידה של ג'ימין.
"קדימ- מה זה?!" מה שראיתי במסך של ג'ימין כמעט גרם לי להתפוצץ מצחוק בלתי נשלט.
"ג'-ג'ימין.... לא, אני מת... מה זה אמור להביע?!" סובבתי אליו את המסך והסתכלתי על פניו שנצבעו באדום עז.
הוא חטף ממני את הטלפון והחביא אותו בין ידיו לחזהו. "מה אתה מתערב?"
"לא התערבתי... אין, אתה כזה... אין לי מילים... ג'ימין, לא חשבתי שאתה מאוהב ביונגי..." עכשו כבר ממש צחקתי.
"היי! אני לא מאוהב בו! ככה זה כולם אצלי!!" הוא צווח בקול שרק הוא מסוגל להפיק כשהוא עצבני.
"כן, אבל לשמור אותו -'מין יונגי שלי החמווודי🐱💜🍊' לא אומר כלום... אתה אפילו יודע מה המאכל האהוב עליו!" החזקתי את הבטן שלי מרוב צחוק.
"תצחק, תצחק... מי ישמע... איך אתה שומר אנשים שאתה באמת אוהב..."
ההמם... העקיצה הזאת הייתה במקום. התאפסתי על עצמי.
"טוב. היינו פה" אמרתי ברצינות כאילו לא צחקתי לפני רגע.
בטלפון שלי כולם שמורים רגיל. חוץ מטאה. את השם שלו לא שיניתי ואת המספר שלו לא מחקתי. רק חסמתי.
'טאה-טאה🫖 (זה אימוג’י של קנקן תה למי שלא יכול לראות) היפה שלי'.
הסתכלתי על זה בזמן שהלכתי בשקט אחרי ג'ימין לכיוון מקום הראיון.
"חי, מי שמדבר..." הוא גיחך אחרי הצצה קטנה במסך הטלפון שלי.
"שתוק."
"בסדר. אני אשתוק. רק כדי שתרגיש טוב עם עצמך, שככה עזבת-"
"אתה יכול בבקשה להפסיק לרדת עליי?! אתה יודע טוב מאוד למה עשיתי את זה ובכל זאת אתה לא מפסיק לשגע אותי עם זה! דיי!" קטעתי אותו בזעם עצור.
הוא ממש מסוגל להוציא אותי מדעתי.
"כן, אבל אתה הלכת עם השטות הזאת ממש רחוק. לא רק שנפרדת ממנו בלי להסביר את עצמך, אתה גם ביקשת מחברה של באל להעמיד פנים במשך תקופה שהיא בת הזוג שלך... שתדע שזה ממש אכזרי!"
החלטתי לא לענות לו עכשו. גם ככה הוא הרס לי את מצב הרוח עם השטויות שלו.
זה הזכיר לי את התמימות של טאה, כשהוא היה שיכור וסיפר לי איך הוא שנא את החברה שהייתה לי בתיכון. אחר כך, כשנפרדתי ממנו, ביקשתי באמת מבאל שתדבר עם איזו חברה שלה שתעמיד פנים שהיא איתי.
ידעתי שזה ישבור לטאה את הלב אם הוא יראה את זה, והוא באמת ראה את זה. אבל זה לא היה מיועד לשבור לטאה את הלב...
"טוב, באמת הייתי שמח שמרוב מחשבות אתה תתקע בעמוד, אבל יש לך ראיון אז אני לא רוצה שתיכנס לשם עם סימן כחול במצח. שיהיה לך בהצלחה..." ג'ימין סינן ונעלם משם.
רק עכשו שמתי לב איפה אני עומד.
זה היה בניין משרדים גבוה. טוב, מקום אופייני לשכן בו סוג כזה של משרד כמו זה שהלכתי לעבוד בו. או לפחות לנסות להתקבל אליו.
זכרתי את מה שג'ין אמר לי והתקשרתי אליו.