Tea & Cookie | Vkook

פרק ארבעים ושש

-נ.מ ג’ונגקוק-
”על מה אתה חושב?” שאלתי את טאה השוכב לצידי ומתבונן במכתב שהושאר על ידי אביו לפני יותר מעשר שנים.
”אני לא מצליח לחשוב על כלום” הוא ענה בקול מתלונן.
השעה כבר הייתה שעת ערב מאוחרת וכולנו עלינו לישון, למרות שהיינו כל כך מרוגשים שלא ידעתי אם מישהו יהיה מסוגל לישון טוב הלילה.
”טאה, זה לא טוב לשקוע במחשבות עצובות על העבר, צריך להתמקד בהווה” הזכרתי לו, משחק בקצה אוזנו שנגמר בעגיל חישוק קטן וזהוב.
”צודק” הוא ענה וקיפל את הדף בחזרה למקומו.
אז למרות שישנן שתי מיטות בחדרנו, כמובן ששנינו הצטופפנו רק על אחת. בזמן ששהינו פה לא הייתה לנו הזדמנות נאותה לעשות את זה.
”אני מרגיש כאילו חזרתי בזמן. עכשו זה לילה לפני שאני, יונגי והוסק הלכנו לחלץ אותך מפאבוג’י...” טאה נהיה נוסטלגי על אירועים שקרו לפני שלוש שנים.
”טאה, אני חושב שזה מוזר, כל מה שקרה היום. זה קרה כל כך מהר...” אמרתי את מה שבראשי.
”וטוב שכך, היית רוצה שזה ימשך נצח?!” הוא שאל ונחרד מעצם המחשבה.
כן, זה ממש קשה לסבול נצח עם אמא שלי. מסכים איתו.
חייכתי ונתתי לו נשיקה קטנה על הלחי הוורדרדה שלו.
”לישון” לחשתי לו באוזן ואז נישקתי גם אותה.
הוא הנהן כתגובה והידק את אחיזתו סביב גופי.
”לילה טוב, קוקי” הוא אמר בקול מנומנם ועצם את עיניו היפהפיות, שרק מלהסתכל עליהן יש לי פרפרים בבטן.
”לילה טוב, טאה בייבי” החזרתי לו.
הוא נרדם תוך כמה שניות.
ניסיתי לרוקן את ראשי מהמחשבות על מה שצפוי לקרות לנו מחר, על העובדה שאנחנו הולכים להסתכן שוב, ואני מקווה, בפעם האחרונה.
עיניי נעצמו לאט לאט...

●  •  ●  •  ●

”בוקר טוב!” שמעתי קריאה עליזה ומצמצתי בעיניי.
”לקו-ם, זוג יונים!” שמעתי את ג’ימין ממשיך בנאומי הבוקר-טוב שלו.
”ג’ימין, אתה מת אם הוא מתעורר, אני אארגן לפרצוף שלך פגישה מקרוב עם כפכף!” חצי לחשתי חצי צעקתי, משתדל לזוז כמה שפחות.
השעה רק שש וחצי, שיעזוב אותנו לנפשנו!
”זה בסדר, כבר יצאתי לדייט עם כל הכפכפים שלך כבר מזמן, בערך מאז שהתחלנו תיכון. התירוץ הזה לא יעזור לך” הוא הוציא לי לשון והמשיך לעמוד בכניסה לחדר כמו דחליל.
לולא טאה חיבק אותי כל כך חזק ופחדתי להעיר אותו, הייתי רודף אחרי הליצן הזה.
בעצם, אם טאה לא היה פה, לא הייתי מתעצבן מראש...
נאנחתי.
”ג’ימין, תחסוך את זה ממני, את הרי כבר יודע שאתה לא תצא מזה בזול, אז למה לך?” שאלתי ביאוש. הוא קנה את זה והלך, או שהוא פשוט סיים להתגרות בי.
החזרתי את מבטי למלאך שלי.
הוא חייך. מעניין על מה הוא חולם.
”מממ... אני רוצה... נשיקה...” הוא המהם תוך כדי שינה. פירגנתי לעצמי חיוך וקירבתי את שפתיי לשלו, בוחן את תגובתו.
וכן, הוא מיד נתפס עליי ונישק אותי בחמימות ועדינות ורכות ועוד מליון תיאורים שהפכו את הנשיקה הזו לכל כך נעימה.
הוא התנתק ממני ופקח את עיניו העצומות לאט לאט.
”בוקר טוב” הוא אמר בקולו הצרוד. הקול הזה של הבוקר, בנוסף לקולו העמוק ממילא, מה אני עושה איתו...?
”חלמתי עליך” הוא אמר בחיוך. היה לי קל לנחש.
”קדימה, טאה-טאה, צריך לקום, להתארגן, לשמוע עוד פרטים מנאמג’ון וג’ין...”
אני לא מאמין שככה אני הורס את הרגע הזה שלנו. אבל ניחמתי את עצמי בעובדה שיהיו לנו עוד הרבה כאלה.
קמתי בזהירות מהמיטה ופניתי למקלחת.
הראש שלי היה מלא רק במחשבה אחת, כמו שלט חוצות ענק שכתוב עליו באותיות מפלצתיות שתקוע לי מול העיניים.
”רק שלא יקרה כלום לטאה.”