You teach me to love

פרק 14 הדשא של השכן לא ירוק יותר

נ.מ זואי
שכבתי על גבי כשחולצתי ספוגה גשם ותחתי דשא שדוקר את עור זרועותי החשופות .
הירח מלמעלה היה רק סהר דק ,חיוך מוטה על צידו .
מלבד טיפות הגשם שנשארו מהסופה ורעם מרוחק הכל היה שקט סביב.
מיצמצתי בעיני כמה פעמים ברצף ,מתרגלת לגשם הזולג על פני וחשבתי ,חשבתי על הכול על דברים שבחיים לא עלה בדעתי לחשוב והדבר העיקרי שרץ במוחי זה הריב אם זאק שוב ושוב כמו סרט נע רק שלסרט הזה בנתיים אין סוף טוב .
בגלל הריב הכל כך נורא הזה אני שוכבת פה בפארק על הדשא וכל מה שאני עושה זה לתת לגשם לזלוג על פני ולהתערבב עם דמעותי אני מכוערת ,אני שמנה, אני לא שווה כלום ,מי יאוהב אותי בכלל .המילים של זאק ,אני לא יודעת למה הוא אמר את זה בכלל הוא היה כול כך נחמד והתהפך בשנייה .
התיישבתי, והסתכלתי מולי על הרחוב וחשבתי מלא אנשים עוברים ושבים וכול אחד סוחב על גבו מטען אחר ,אף אחד לא יודע איזה חוץ מקרובו ,וגם זה אולי לא נכון .
אנחנו שופטים ושופטים אנשים על פי איך שהם נראים ואיך שהם זזים ,אבל מאיפה אנחנו יודעם מה קרה .
זוכרים את האיש עם הכוויה המכוערת על פניו שצחקתם עליו בשביל הכיף ,הוא הציל את ביתו מהבית הבוער, זוכרים את השמנה שצחקתם עליה כדי להיות חלק מה״חברה״ ,עכשיו עכשיו היא מרעיבה את עצמה, זוכרים את הילדה הקטנה בת ה-6 שחשבתם מה היא כבר עברה בחיים היא עברה יותר מאדם מבוגר .
הפה שלנו הוא כמו תותח אנחנו יורים ופגעים ולא חושבים על ההשלכות אנחנו לא מבינים דבר אחד לפעמים מילים יותר גרועים מרצח ואני לא צוחקת הבן אדם שנרצח זה נורא נכון אבל הוא לא ירגיש כלום ,לעומת זאות הבן אדם שדברו עליו לא יפה יסחוב את זה כל החיים , אנחנו מדברים בלי לחשוב ואני די בטוחה ומקווה שזה היה הסטאוציה עם זאק הוא פשוט לא יודע על המטען שלי ובגלל זה הוא הסכים לדבר כמו שהוא דיבר לא שאני מצדיקה את זה כן ,אבל אני למדתי דבר אחד בחיים וזה
הדשא של השכן לא ירוק יותר
ולפני שאנחנו מדברים אנחנו צריכים לחשוב כי בתכלס אנחנו לא יודעים מה הבן אדם שעומד מולנו חווה .
אני חוזרת לשכב על הדשא שגשם זולג על פני וחושבת וחושבת עד שדמות נגלת לפני .
........................................
מקווה שאהבתם המשך בקרוב .
וסליחה שאין סימני פיסוק הייתה לי בעיה עם זה .