רפיילי - קסם פיאור

פרק 50

גוסטב הביט בי במבט הכחול הזה שלו.
נראה שעדיין לא הבין. או שהבין ולא האמין. אה, חרוז.
"מה?!" הוא שאל שוב. אולי בפעם המאה.

איולט הסתכלה עליו בעצבנות. אחרי שעילפה את הגופלי בפעם השלישית, כבר לא היה לה רצון כלשהו להכות. היא רק הייתה עצבנית. "מה-" איולט פרשה את ידיה לצדדים, "-לא-" היא נענעה את ראשה ואצבעה המורה של יד שמאל לשני הצדדים, "-מובן-?" היא הצביעה על הראש שלה, ואז הסתכלה על גוסטב בעיניים פעורות, מנסה להבין אם הוא קלט משהו.

"הוא רוצה שאני אעזור למלך של הגופלים-" הצטמררתי. "-לכבוש את פיאור."

"מה?!"

"די!!!" איולט קמה והתרחקה במהירות מהמקום שבו ישבנו. בגלל שהשמיים התבהרו לגוון הורדרד של הבוקר, יכולתי לראות בבירור שהיא מתרחקת מאיתנו. בהרבה.

"את-את לא רצינית!" הוא סופסוף החצין את מה שחשב עליו וניסה להתרומם משכיבה אחרי שקיבל כוחות מחודשים. "זה אומר שאת בסכנה!"

אבל יותר חשוב, למה הם רוצים את הכוחות שלי? יש לי רק ראייה במרחב. וכוח מוזר שהודף אנשים אחורה. זה הכל.

הבטתי לשמיים והסטתי את שיערי השחור מעיניי. ראיתי איך הירח מתחיל להישחק ולאבד מזוהרו בזמן שהשמש מפזרת את אורה ומתרוממת מעלה.

למה שמישהו רוצה לשלוט על מקום גדול עם הרבה אנשים? תהיתי. ועוד על ממלכה שלמה. הרי זאת הרבה אחריות!

ובכלל, לפיאור יש מלך. יש לממלכה שליטה. וממש לא התכוונתי לבגוד בהם, ולעזור למלך שהרס את הממלכה לפני 13 שנים.
ממש לא.

הם ממש משוגעים אם הם חושבים שכן אעזור להם.

אולי אם פשוט לא אעזור להם, הם ירדו מהרעיון המטופש הזה....

"אני לא מתכוונת לעזור להם." אמרתי לגוסטב בהחלטיות והבטחתי לעצמי שזה מה שאעשה.

גוסטב הנהן. "ובכלל, אנחנו צריכים למצוא את הנסיכה של פיאור. וגם את טאי, מרילוז וה... בובה שלך. מאיפה נתחיל?" גוסטב עיקם את אפו, ולא ידעתי אם זה מכאב או מתהייה על שאלתו.

עיניי האפורות הביטו בפיצעו המדמם. "קודם טאי, אחר כך הנסיכה."

"צודקת לגמרי."
גוסטב הביט פיתאום לצידו, וכשהבטתי לשם גם אני, ראיתי את מיילו קרב אלינו.

"וחוץ מזה," מיילו דיבר, "לא סיפרתי לך מה איולט הצליחה לגלות."

"בנוגע למה?"

"לגופלי ההוא-" מיילו הצביע לאחור והביט אליו. "ששוכב שם..." הוא הניד בראשו, ויכולתי לחשוב שזה בצער.

והבנתי אותו.

איולט חיסלה לו את הצורה, והאמת שרציתי לשאול אותה מאיפה היא למדה את זה. להכות ככה. זה היה נראה ממש מקצועי.