רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 33 - העבר שלי

העבר שלי הוא מה שעברתי, זה לא מי שאני. זה עזר לי לעצב את עצמי, אבל זה לא מגדיר אותי.
●●●●●●●●

לפני שנתיים -

נ.מ סהר -

"סהר הטיסה שלי עוד חמש שעות ואני עדיין פה איתך במיטה" אומרת מריאן בגיחוך קל וקמה מחיקי, היא נעמדת מולי מלבישה באיטיות מגרה את הבגדים שלה ואני נשאר במיטה לצפות את מעשיה, "מה שאת עושה לי...אוחח מריאן!" אני צועק וקופץ עליה מהצד מצמיד אותה אליי ומדביק לה נשיקה רצינית לפה, "נו אולי תבוא איתי!?" היא מיתייבבת ושמה את נעלי העקב השחורות שלה שנותנות לה גובה רב אבל עדיין לא יותר ממני, "את יודעת שאני לא יכול, אני צריך להישאר עם אבא שלי" אני אומר והיא משתחררת מידיי בגילגול עיניים.

אני לא סובל שהיא עושה את זה! במהירות רבה תפסתי את ידיה והצמדתי אותה לקיר, "אל תגלגלי לי עיניים אם את רוצה שהם ישארו שם ואת יודעת שאני אוהב אותך וחבל, כי אני עדיין אדם עם כבוד" אני אומר בשחיקת שיניים ועיניה הכסופות ננעצות בשלי השחורות תחומות וחתוליות. הברך שלה מיתפתלת במפשעתי מנסה לגרה אותי מה שלגמרי עובד לה, "פעם אחרת דארלינג" אני אומר לה במבטא שהיא אוהבת והיא מהנהנת כמו ילדה טובה ויוצאת מהחדר שלי בכדי לתפוס את הטיסה שלה....

אחרי תשעה חודשים -

היא גררה הרדימה אותי, הכתה אותי, וירתה בי אבל עדיין אני עומד על העקרונות שלי וממשיך להכפיש את השקרים והמעשיות שלה, אני לא יריתי באח שלה ! רק שיפצתי לו את הפנים מחדש במסגרת משימה ואכן סיפקתי את הנשק אבל בשום פנים ואופן לא יריתי בו, אבל אני אמשיך להגיד שהוא לא שלי עד שיימאס לי.
"האקדח לא שלי מריאן, תקשיבי לעצמך! תסתכלי למי את מדברת! לדארלינג שלך!" אני אומרת בגיחוך קל ומשהו בהבעת פניה הישתנה. הדמעות שזלגו מעינייה השאירו שובלים ריקים ושחורים של מסקרה, ידייה רועדות והאקדח נופל מידייה והיא עכשיו נאחזת בסכין. תמיד היא אהבה סכינים יותר מאקדחים, דבר חיבה שלמדה מאביה.

"אני לא מאמינה לך, הטביעות שלך היו על האקדח הזה!!" היא צועקת בצעקה שמחרישה אוזניים. "הוא הכל בשבילי. הוא הכל בשבילי ואתה יודע את זה! אני אוהבת אותו יותר מכל דבר בעולם המזויין הזה! ועכשיו הוא בקומה מתאושש מהכדורים וניתוח שינוי פנים. סהר אל תאלצץ אותי לפגוע בך, אבל באמת, האקדח שלך ?"
אני לא יודע מה להגיד, כן הוא שלי! אבל באותה שנייה אני אהיה קבור מתחת לאדמה עשרים מטר. היא קשורה לאח שלה כל כך כי הוא עבר תאונה לפני כמה שנים והוא בקושי יצא מזה ולפני שאמא ואבא שלהם עברו מבריטניה לישראל הם השאירו להם את הבית הענקי שלהם. שניהם נכנסו לחובות וככה התחילה מריאן להיתעסק בפשע ואח שלה גם כן ושניהם עובדים ביחד.

"כן האקדח הזה שלי. אבל אני נשבע לך בכל מה שיש לי ויקר לי, לא.אני.לחצתי.על.ההדק!"
אני מבהיר לה מילה במילה , והסכין שהייתה בידה עפה לכיוון הקיר לידי כמעט חתכה לי חצי מהפנים, היא היתרסקה על הרצפה ודמעות התחילו לזרום בשנית, אני הולך וקורס לידה מחבק אותה קרוב אליי, "אני שונאת אותך! אני שונאת אותך!" היא מייבבת לחזי ואני רק מחבק מנסה להדביק את החתיכות השבורות...