רגשות כמו פרחים - 2&1

עונה 2 - זה בסדר - פרק 2

&&&בתמונה עידן&&&

זה בסדר לפחד,
ליהיות מפוחד אומר שאתה הולך לעשות משהו ממש ממש אמיץ.

• • •

"כן" אמרתי בחשש קל כאשר עיניו השחורות סקרו כל חלק בפניי. "אז, מה מביא אותך לחברה שלי ?" הוא שואל, מעיין בדף שהוציא ממקום כלשהו וכתב עליו משהו בעט אדום. לא יכולתי להגיד לו שהומלצתי לעבודה שכזו, זה נשמע חובבני ומאולץ אבל אולי זה יישמע אחרת ומכובד יותר בצורה שונה של ביטוי, הוא לוקח את הבקבוק וויסקי ומוזג לעצמו כוסית בזמן שאני מנסה לחשוב על תשובה.  "את האמת חשבתי על זה הרבה ועם עזרה של אנשים הבנתי שזה טוב בשבילי"

"משעמם!" הוא צועק ובעזרת שלט קטן כלשהו מפעיל שיר אחד שבדרך כלשהי מופעל בכל רחבי החדר. אני לא מאמינה למה שקורה כאן רגע, הוא קם מכיסאו והתחיל לרקוד בחופשיות הוא שותה כוס אחת ומניח אותה על השולחן הייתי בהלם מאיך שהשיחה הרגילה שלי עם הבוס לעתיד הפכה לכך שהבוס לעתיד שלי שותה ורוקד באמצע משרדו.

הוא נותן לי את ידיו ומעמיד אותי לצידו, "אני לא מחפש תשובות לשאלות כאלה, נמאס ליהיות רובוטי, אני מחפש רגש , תשוקה!" הוא אומר זאת כאילו משתוקק לכך, הוא צועק את המילה הזו כאילו מתחנן לכך ואני אפילו לא יודעת למה. הרגשתי מוזר ואולי קצת מושפלת אפילו מכך שאני צריכה אולי לרקוד בכדי לקבל את המשרה המטומטמת אך המבטיחה הזו. אחרי כמה דקות בהן רקדנו כמו מטורפים ואחרי מיליוני כוסות וויסקי שלו היתרסקנו על הריצפה והיתנשפנו.

הרגשתי עצבנית! נו באמת !! מה זה השטויות האלה לרקוד עם הבוס שלך?! אני מרגישה מושפלת , עצבנית , עייפה , וזה דברים שאם ארגיש אותם חבל על האדם הראשון שאראה. זה בהחלט דבר שלא ציפיתי לו, זה מוזר לי מידיי, נשמע מפגר למדיי וזה מעצבן אותי! אולי זה בכל זאת לא מה שחשבתי שזה יהיה, אולי זה היה מפגר לחשוב שדבר כזה יעבוד אצלי. "אני מצטערת...אני לא חושבת שזו עבודה שמתאימה לי" אמרתי בניחרצות וקמתי מרצפת הפרקט כאשר ניקיתי את בגדיי.

הלכתי לדלת המשרד בכדיי לצאת אבל ידו עצרה ממני ומשכה אותי אליו קרוב אבל עדיין במרחק מכובד, "תאמיני לי שהעבודה הזו מושלמת בשבילך יסמין, תזכרי את המוטו של החברה - מעשים הם מעל דיבורים" הינהנתי בחיוך ויצאתי ממשרדו אחרי ששיחרר מידי. כשיצאתי הרגשתי הקלה ענקית, אולי הוא צודק ואם הוא כן אז כל הריקודים האלו היו מבחן ? הוא בחן אותי ?! אומנם לכל המעשים יש גם כוונות, ואפילו רעות...

• • •

זוהי כבר שעת צהריים ואני יכולה להגיד שהספק העבודה שלי הוא מעולה! "היי, אני רז" קול נשי נשמע מעליי ובדיוק כשרציתי לצאת מהתא שלי גופי היתנגש בשלה והיא נפלה עליי, "אוי אני כל כך מצטערת!" היא אומרת וקמה, היא מושיטה לי את ידה ועוזרת לי לקום גם כן. "היי..רז" אני אומרת את שמה ומיתקדמת לכיוון המעלית כאשר היא קוראת לי מרחוק, הדבר האחרון שחסר לי כאן זה חברים, ואני בהחלט לא ממש מעוניינת בכמה! נעמדתי מול המעלית ומחכה שהיא תיקח אותי לקפיטריה ואני נכנסתי אליה, היא נעצרה בדיוק קומה מתחתיי ואליה נכנס אותי יהיר ממיקודם בבוקר.