התיישבתי בספרייה הגדולה יחד עם אבריל וקייל, שהצטרף והתיישב מולנו כשראה אותנו - מה שכמובן גרם לאבריל לרתוח.
"למה אתה מתיישב פה? יש עוד מקומות." אבריל קבעה, פותחת את אחד מספרייה. "את אוסרת עליי?" הוא גיחך, מניח את רגליו על הכיסא שלידו.
הנחתי את ידי על מצחי בייאוש, יודעת שאין סיכוי שאני אצליח ללמוד כששניהם פה יחד.
"יודע מה? כן. אני אוסרת עלייך. עכשיו לך." היא קימטה נייר וזרקה אותו עליו, אך פספסה את פניו. "לאן את רוצה שאני אלך?" הוא שאל בצחקוק, אך לפי טון הדיבור שלו הבנתי שהוא לא הולך לזוז ממקומו.
"לא יודעת! לך תזדיין!" היא הרימה את קולה מעט, מניחה את כפות ידיה על השולחן בכעס. "תשמרי על הדיבור והשקט שלך, גברתי הצעירה." הספרנית הדקיקה בדיוק עברה, והעבירה מבט מזהיר באבריל. היא לא הייתה צריכה לומר את זה.
"אוי באמת, כאילו מישהו באמת שותק בסיפריה. תתגברי על זה ולכי לאכול משהו." אבריל החזירה, כמו שחשבתי, וגרמה לספרנית לעצור את גופה הרזה ולהסתובב בחזרה אלינו במבט מופתע. "מה אמרת?"
"שמעת אותי." אבריל זייפה חיוך. "תסלחי לי על התנהגותה," קייל התערב פתאום ברשמיות, גורם לי לגחך. "את מבינה, המתוקונת הזו פה," הוא עצר בשביל להבזיק מבט אל אבריל, ולאחר מכן חזר להסתכל על הספרנית.
"היא סובלת מהפרעה שגורמת לה לפלוט דברים שהיא לא מתכוונת אליהם. היא לא באמת רצתה לומר אותם." קייל הנהן, והעביר את מבטו אל אבריל, שזעמה.
"אמא שלך סובלת מ-"
"היי, להירגע. זוכרת מה למדנו? לנשום עמוק.. לנשום עמוק.." קייל עצם את עיניו, הכניס אוויר ונשף אותו. הספרנית המבולבלת לא אמרה עוד מילה, וכשהסתובבה והתרחקה מאיתנו קייל הפסיק את הנשימות ופרץ בצחוק.
"חתיכת אידיוט. מה לא בסדר איתך?" אבריל הרימה את הקלמר שלה וזרקה עליו. "תרגעי, הצלתי אותך כרגע ממנה."
"הצלת אותי? מה היא כבר הייתה עושה לי? זה לא תיכון פה," היא הרימה את אחת מהמחברות שלה וזרקה את זה עליו גם, בזמן שהוא מגחך ומתכופף מיד. "אוף פשוט תלך כבר!" היא נאנחה בעצבים כשלא הצליחה לפגוע באף אחת מהפעמים.
"לא יכול. גם אני צריך עזרה בספרדית. נכון לוקסלי?" הוא פנה אליי, חיוך מלאכי מרוח על שפתיו. אבריל הזעיפה פנים והסתכלה עליי גם כן. עיניי נדדו ממנו וממנה שוב ושוב, עד שנאנחתי והתרוממתי מן הכיסא הכתום.
"אני.. אני פשוט אלך לחפש לנו ספר טוב ללמידה.." מלמלתי והתרחקתי מן השולחן בזריזות. יכולתי לשמוע איך הם מתחילים לריב שוב, ושמחתי על כך שקמתי. אי אפשר עם שניהם.
הספרייה ענקית. עם כל כך הרבה טורים ארוכים ומרווחים המלאים במדפים עם ספרים. הרבה יותר גדול ונעים מהספרייה שהייתה לנו שנה שעברה בתיכון.
YOU ARE READING
השילוב המושלם
Teen Fiction"אתה מתנהג כאילו אתה שונא את העולם ואת האנשים שבו, אבל ברגע שהיא מרימה את ראשה ומביטה בך; המבט התמים, הרך והדואג הזה שבחיים לא דמיינת על כך שמישהו יביט בך ככה, פתאום כל מה שניסית להסגיר מאנשים, כל החומות שבנית סביבך, הכול מתמוטט בבת אחד. אתה יודע שכ...
