אחרי שעתיים מעייפות של קרימינולוגיה, נכנסתי אל הקפטיריה וחיפשתי אחרי חבריי. כשמצאתי אותם יושבים בשולחן, התקדמתי והתיישבתי בכיסא הפנוי שהיה ליד לוקי.
כולם שתקו, מה שגרם לי להרים גבה. "מה קרה?" שאלתי כשאני מעבירה את מבטי על אחד ואחד בשולחן.
"טיילר ואבריל לא מפסיקים לריב." אריאנה פלטה בלחישה לעברי. לפי המבט שהיה על פניה של אבריל, הבנתי שהיא שמעה אותה.
"אנחנו לא! אנחנו פשוט מנסים להבין למה הוא דיבר שעות על גבי שעות עם אמנדה." אבריל סיננה בכעס ושילבה את ידייה. טיילר נאנח בכבדות. "אנחנו רק דיברנו! אלוהים!"
"רק דיברתם? תעשה לי טובה! ברגע שהגעתי שתקתם כמו אילמים."
"זה כי לא נתת לה אפילו הזדמנות לדבר והצפת אותה בשאלות!"
"וזה כי שכחת להזכיר לה את העובדה שיש לך חברה!"
"אנחנו בסך הכול ידידים, אבריל."
"אז למה לקחת גם את מספר הפלאפון שלה?"
"היא ביקשה עזרה במתמטיקה!"
"כן בטח." אבריל שברבה את שפתיה. טיילר נשף בחוזקה וקם מן הכיסא, אוחז בתיקו השחור. "לאן אתה הולך?" היא שאלה בעיניים גדולות. "לכל מקום רק לא כאן." ענה בייאוש והתרחק מן השולחן.
כתפיי נפלו למראה פניה האטומות של אבריל. שנאתי לראות אותם רבים ככה, אבל גם ידעתי שהם תמיד משלימים תוך חמש דקות.
"אייב', הוא לא התכוון לזה. את יודעת שככה אתם תמיד מתחילים לריב ואז-"
"הפעם זה שונה." אבריל קטעה אותי, מעבירה את ידה בשיערה השחור בעצבנות. "זה מה שאת תמיד אומרת. תוך כמה דקות הוא יחזור ישר ושניכם תתנצלו מיד." חייכתי והזכרתי לה את הפעמים הקודמות שמקרים כאלה קרו איתם.
"למה שאני אתנצל? זו אשמתו שמאז שהגענו לקולג' הוא מסתכל על כל בחורה שיש." היא הניפה את ידה באוויר.
"ובכן.. את.. את קצת הגזמת בתגובה שלך, אייב'." אמרתי בזהירות. עיניה החומות והבהירות שלפעמים נראות ירוקות ננעלו עליי.
"אני לא הגזמתי. אמרתי בדיוק מה שהייתי צריכה להגיד. היית צריכה לראות את המבט הזוהר של האמנדה הזאת כשהיא דיברה איתו... והוא לא עשה כלום. הוא אפילו לא אמר לה שיש לו חברה!" אבריל הרימה את קולה מעט, פולטת גיחוך.
הנדתי את ראשי הצידה ונשכתי את שפתי בהיסוס. לא ידעתי מה לומר. הבטתי בשעון שעל פרק ידו של לוקי, לגלות שחלפו יותר מחמש דקות.
כשהחזרתי את מבטי אל אבריל, ראיתי את האכזבה בעיניה. "רואה? הוא לא חזר." היא אמרה, וכעבור שנייה כבר הייתה מחוץ לקפיטריה.
***
לאחר שישבתי עם אבריל כל היום וניסיתי לנחם אותה, וגם עשיתי כמה שיחות עם טיילר, נכנסתי אל חדרי ונשכבתי על מיטתי בייאוש. שמתי לב שריידר לא היה בחדר, ולפי הפלאפון שלי השעה הייתה 22:56. הרגשתי עייפה יותר מתמיד מלנסות ולגשר בין אבריל וטיילר ללא הצלחה, אך אני יודעת שכמו תמיד - הם ישלימו והכול יחזור לקדמותו.
VOUS LISEZ
השילוב המושלם
Roman pour Adolescents"אתה מתנהג כאילו אתה שונא את העולם ואת האנשים שבו, אבל ברגע שהיא מרימה את ראשה ומביטה בך; המבט התמים, הרך והדואג הזה שבחיים לא דמיינת על כך שמישהו יביט בך ככה, פתאום כל מה שניסית להסגיר מאנשים, כל החומות שבנית סביבך, הכול מתמוטט בבת אחד. אתה יודע שכ...
