סוף השבוע הגיע, וכך גם החתונה של טיפאני. אתמול הספקתי ללכת עם אריאנה לקנות שמלה לאירוע. וכמובן, היא גם התעקשה לסלסל את שיערי ולאפר אותי היום.
אייב' ואני עדיין לא מתקשרות, אולי כמה מבטים או ישיבה יחד בקפיטריה, חוץ מזה; כלום. וזה ממשיך להרוג אותי מבפנים בכל יום שעובר.
נעלתי את נעלי העקב שלי כשסיימתי להתארגן ונכנסתי אל חדר המקלחת.
ריידר עמד מול המראה לבוש בחולצה מכופתרת לבנה וג'קט שחור מעליה. הוא ניסה לקשור את העניבה השחורה שהניח סביב צווארו.
ריידר סובב את כולו כששמע את הדלת נפתחת, ועיניו סרקו את גופי.
"אני יכולה?" שאלתי בחיוך קטן, מצביעה אל עבר העניבה הפתוחה. "כן, בטח." ריידר הנהן והתקדם אליי לפני שצעדתי אליו.
"תוריד את הג'קט," אמרתי כשהוא נעמד מולי. הוא הרים גבה בחיוך מפתה ועשה כמו שביקשתי.
גלגלתי עיניים בגיחוך, "קושרים את העניבה לפני ששמים את הג'קט." הסברתי, מסמיקה קלות. ריידר משך בכתפיו ולא אמר דבר כשהתחלתי לקשור את עניבתו השחורה, ורק מיקד את עיניו על פניי.
"מה?" שאלתי, לא מסירה את עיניי מידיי שעבדו בזריזות. "כלום, את פשוט יפה, תמיד." ריידר ענה, גורם לי להרים את ראשי מעלה אליו.
"תודה," חייכתי וסיימתי את פעולותיי, מרגישה את בטני מתהפכת מהמחמאה שלו.
"את יודעת... לא חייב ללכת, זו רק חתונה." ריידר ציין בקולו העמוק והמושך, והצמיד את גופי לשלו בידיו. צחקתי קלות, מנסה להדחיק את המחשבה שעברה בראשי על הדעה של ריידר לגבי חתונות. "זו החתונה של אחות של החבר הכי טוב שלך, אתה צריך ללכת. חוץ מזה, לך ולה יש... עבר יחד." סיננתי בשקט.
חיוך ענקי עטף את שפתיו ועיניו גדלו בהפתעה, "בל לוקסלי, את מקנאה?"
"מ-מה?" מיהרתי לנענע את ראשי, "לא... לא, מה פתאום." שיקרתי.
הוא כמובן שם לב לזה וצחק קלות, נושק לשפתיי. "אין לך מה. את שלי, ולא אף אחת אחרת." הוסיף כשהתנתק ממני, גורם לי לחייך ולמשוך אותו אליי שוב.
כשהגענו אל מקום החתונה הענקי והיפהפה שהתקיים בטבע, לא יכולתי שלא להישאר המומה פעם נוספת. החופה הייתה לבנה וגדולה, מקושטת בוורדים אדומים, וכך גם שאר הפריטים. הכול היה טהור, לבן ויפה. רואים שהשקיעו במקום הרבה מאוד, וזה השתלם.
אני וריידר הבחנו בדניס ואדי שהגיעו גם הם ואמרנו שלום. כמובן שגם בירכנו את קייל כשראינו אותו, אך כל מה שהוא התעניין בו זה אם הוא נראה טוב, כיוון שהוא שושבין. רק צחקתי והחמאתי לו, מבטיחה לו שהוא נראה מצוין.
אבריל הגיעה איתו, לבושה בשמלה סגולה ארוכה, ושיערה השחור היה אסוף לגולגול מסודר. חייכתי ונופפתי אליה, והיא נופפה חזרה, אך היא לא הייתה בטוחה במעשיה.
YOU ARE READING
השילוב המושלם
Teen Fiction"אתה מתנהג כאילו אתה שונא את העולם ואת האנשים שבו, אבל ברגע שהיא מרימה את ראשה ומביטה בך; המבט התמים, הרך והדואג הזה שבחיים לא דמיינת על כך שמישהו יביט בך ככה, פתאום כל מה שניסית להסגיר מאנשים, כל החומות שבנית סביבך, הכול מתמוטט בבת אחד. אתה יודע שכ...
