Game over|| משחק גמור

פרק 1-פיצפונית

״הנאשם דין אבוטבול לאור הודאתו בהלבנת הון, סחיטה באיומים,נגזר על הנאשם שש שנים של ריצוי מאסר בפועל, שישה ימים ינוכו על שהייתו במעצר בגין תיק זה, הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 23/4 התיק נסגר.״השופט קם ממקומו ולחשושים התחילו באולם בעת המשפט.
אבי שישב מולי הרכין את ראשו ביאוש ואכזבה מגזר הדין עליו הטיל השופט, עורך הדין שלנו שאבי שילם לו הון הבטיח לו שירצה לכל היותר שלוש שנים, ולמרות שידעתי שאבא שלי יזכה לתנאים של מלך ככל שאפשר בכל כלא אליו ילך עדיין הלב שלי התכווץ מהמחשבה שלא יהיה לידי ולא יהיה מה לעשות עם העסק. כעס מילא אותי בזמן שהתעסקתי עם הטבעות שבין אצבעותי ,המחשבה שאבי הולך ממני לשש שנים מחלחלת התוכי לאט לאט וגורמת לי לעצב רב.
הרכנתי גם אני את ראשי בשקט.
ליאב אחי הגדול ששם לב אליי כרך את זרועו סביבי והידק אותי אליו בחצי חיבוק.
שלא תבינו לא נכון,לא הייתי טיפשה, אבא שלי יצא בזול, ההאשמות שלו שמה שאמרו זה אפילו לא חצי ממה שביצע בחיו, אבא שלי רצח, אבא שלי גנב,אבא שלי הורה לרצוח,אבא שלי לא היה בן אדם טוב ואני מודעת לזה אבל הוא היה אבא שלי והוא היה כל עולמי ובעיקרון כל מה שיש לי,הייתי התינוקת שלו ועד כמה שבחוץ הוא היה נראה נורא ומאיים עבור כולם,עבורי הוא היה מלך העולם,דואג,חם ובעיקר מעל הכל אוהב.אבל יותר מהכל ומכל מה שהוא עשה,הוא היה פשוט אבא שלי,זה שגם שלא הראה שהוא דואג לי ולא היה לצידי תמיד ידעתי שהוא שם.
״הכל בסדר מורי ולילו פיצפונות קטנות שלנו , הוא חזק, אנחנו כולנו פה פיצית,איתך ועם לילו״ איתמר לחש באוזני מצב השני של גופי בזמן שליאב מחבק אותי חיבוק חם ואוהב, כל חיבוק של אחד מהם נשבעתי לעצמי שהחזיק את הדמעות,אך ששתיהם חיבקו ביחד כבר נשברתי. המחשבה הזאת שזה רק אני איתמר ליאל סער וליאב שוברת אותי מבפנים. עצרתי את דמעותי, עד הרגע שסער חיבק אותי עם ליאל מקדימה ואז כבר נשברתי והתפרקתי
״אני יודעת, אני יודעת.״ לחשתי טפחתי על חזהו של סער וניסיתי לשכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר, בדיוק כמו שאחי איתמר ניסה לשכנע את עצמו ובדיוק כמו שליאב ניסה להראות שהוא לא בפניקה מהמצב שבו נקלענו.
סער קם ממקומו בשקט עד כמה שיכל וניסה לצאת ביחד עם כל ההמון שכלל חברים מהארגון ,משפחה ,חברים ועיתונאים שהיגעו לסקר את האירוע המיוחד שאליו כולם חיכו,לשמוע את גזר הדין של אבי ולהגיד לו ביי בזמן שהתחת שלו בכלא.
איתמר מחכה בשקט שכולם יתקדמו ויצאו מהיציאה כדי שיוכל לצאת מהמקום שהוא שנא כל כך,בידיוק כמונו. אך שסער ראה שלא הולך לו הוא חזר אלינו.

הרגע שהלחיץ אותי ושבר אותי מבפנים בו זמנית שראיתי את ליאב מקלל לכל עבר ובועט באוויר,אני לא רגילה לראות את אחי במצבים כאלה,ליאב הוא האח השקול והרגוע ובעיקר,האח השקט.
כנראה הבין שכל העסק על כתפיו,כל העסק של אבא,הוא ברשות עצמו,הוא מקבל את ההחלטות,מורה פקודות, מקבל סוף סוף את האחריות שהיה לו כל כל קל לו לא לשאת שהעסק היה על כתפיו של אבי.
״בואו נעוף מכאן״ סער אמר עצבני מתקדם לכיוון היציאה עם ליאב בעודם עצבניים עד מאוד ואני רק מחזיקה את ידיה של ליאל שלא מפסיקה לדמוע ולהשמיע קולות בכי בזמן שאיתממר מחבק אותה מצד שני ואני מופתעת איך איתמר השקול לא מתרגז כמוהם למרות שאני בטוחה שבתוכו מתחוללת סערת רגשות. איתמר חייך לי חיוך קטן ולוחש לי ולליאל שהכל יהיה בסדר,אני בטוחה שחיוכו היה מזויף אך אני לא רןצה להכביד עליו כי בעודי בטוחה שבתוכו הוא לא ריצה לדבר על זה בדיוק כמוני.
״קדימה פיצית״ סער אומר לי שהוא וליאב כבר בדלת היציאה מחכים לי לליאל ולאיתמר.
אף על פי שהיו לי את שלושת האריות שיגנו עליי בכל מחיר ולביאה אחת העצב התפשט בחזי במחשבה על אבי המבוגר שכבר עבר שני התקפי לב ושרד אותם כי דילן אבוטבול היה פשוט גדול מהחיים, למרות החוזק והחובן של אבי והתנהגות המעוררת הערצה עדיין הדאגה מתרוצצת לבליבי שש שנים זה לא צחוק וכלא זה לא קייטנה ולמרות שאפילו סער ניסה לעודד ולומר לי שזה יעבור מהר בתוך תוכי ידעתי שבשבילי הזמן יזחל כמו צב מחורבן ואני אהיה תקועה מאחורי קיר זכוכית בכדי לדבר עם אבא שלי,המלך של העולם שלי.
הלילות היו הזמן היחיד שבו יכולתי להיכנס לחדר העבודה של אבא שלי ולראות אותו לאחר יום ערוך שלא, בזמן שעבודתו כבר נגמרה והוא עסוק בפרטים האחרונים של היום, אחרי פגישות על העסקים החוקיים ואחרי הפגישות על אלו שהעסקים חוקיים קצת פחות.