"הגבורה כמוה כאהבה; מזונה היא התקוה."
-נקודת מבט סער-
״קום״ הגבר שבעו הבן זונה שבעט בי אתמול נכנס לחדר הקטן
״לא מצינו את זה אתמול?״ גיכחתי ומבט רצחני הופיע בעיניו
״הבוס רוצה לדבר איתך״
״שיבוא לפה״ רציתי לראות את הבן אלף שעושה לי את זה.
כעבור חמש דקות נכנס הגבר שירד על אימי והרגשתי שדמי מבעבע מרוב כעס, באיזה פנים הוא בא לפה בכלל?
״אתה יודע? אחד משלושת המחזאים הטרגיים הגדולים באתונה העתיקה,אוריפידס אמר ״גבורה אינה שווה דבר ללא שיקול דעת.״ לך לא היה שיקול דעת.פעלת לפי רגש ולא שכל״ התכופף לעברי.
״יש לי הצעה״ פתח את פיו
״לא מעוניין״ שללתי עוד בלי לשמוע את דבריו
״עוד לא אמרתי את ההצעה״ פניו שידרו מבט רצחני
״אתה יודע? פרנסואה פנלון אמר: ׳גיבור אמתי לעולם אינו מרשה לעצמו להיכנע.׳ אז,אם אני אסכים להצעה שלך אני לא יהיה גיבור אמיתי,אז אתה מבין שאני לא מקבל הצעות מבני אלף של זונות?״ צחקתי שראיתי את הבעת פניו הכועסת
״אתה תחרט,אני נשבע״
״אמא שלך תתחרט יא בן של זונה תמות אמן״ ניצלתי את זה שהיה עדיין כפוף לעברי וקשור אז בעטתי בו כך שנפל אחורה
״יודע מה?אני לא צריך בשימושך יותר״ שלף אקדח
בום.
-נקודת מבט אמור-
׳יתגדל ויתקדש שמיה רבא׳
״אמן״ צעקו איתמר וליאב אך אני וליאל לחשנו בשקט מחזיקות בידיינו ומנסות לא להסתכל על הקבר הפתוח והריק מגופה
עדיין לא הבנתי מי יתעקש שנעשה הלוויה למישהו שאולי לא מת? או לפחות זה מה שאני רוצה להאמין
׳בעלמא די ברא, כרעותה וימליך מלכותה ויצמח פרקנה ויקרב משיחה׳
״אמן״ קולי כמעט ולא נשמע , אך של ליאל ניהיה אפילו חזק ממקודם,בעודי לא מבינה מאיפה פרץ ה׳אומץ׳ הזה
׳בחייכון וביומיכון ובחיי דכל-בית ישראל ,בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן׳
״אמן״ אוריאל נעמד ליד ליאל,טלי ליד ליאב
יונתן התקרב אליי וחיבק את גופי מהצד אני מאמינה שהוא ניסה להקל על כאבי העצום אך האם זה אפשרי בכלל ? החור בתוכי שאני מרגישה,החוסר הזה שיש לי עכשיו או אולי הקליטה שהוא בעצם יהיה שם כל החיים,החוסר הזה,הריקנות.
׳יהא שמיה רבא מברך , לעלם לעלמי עלמיא יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל , שמא דקדשא בריך הוא׳
״אמן״ קולי כבר לא נשמע,וכמעט שלא שמעתי כבר כלום,
מחשבותיי היו מבולגנות,או שמא ליבי היה? המחסור מסער היה עכשיו חזק מתמיד. רציתי להאמין שהכל חלום,שמישהו יעבור ויעיר אותי, יגיד לי ׳היי ילדה,נרדמת פה ולא הפסקת לצעוק.את בסדר?לא משנה מה היה,הכל בסדר. זה היה סיוט׳
כל כך רציתי שסער יהיה פה לידי כמו תמיד ויגיד לי את זה.
הוא שיקר לי. לעזאזל. הוא הבטיח לי שהוא יהיה כאן לצידי תמיד.
׳לעלא מן כל ברכתא , שירתא , תשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא, ואימרו אמן׳
״אמן״ נדב ליאור עומר סול ולה ואור נעמדו לצידי ולצד יויו
׳יהא שלמא רבא מן שמיא וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל , ואימרו אמן׳
״אמן״ אמרתי טיפה חזק יותר , והקול שלי השתלב עם של אחיי בני ובת זוגתם, וחברי.
הרמתי את מבטי,ראיתי את רפאל ואוראין מסתכלים על הקבר
מחזיקים ידיים עם עיניים נוצצות ,התעלמתי מהחזקת הידיים כי אני יודעת שגם עליהם עובר הרבה, ראיתי את סתיו יושב ותסכול נגלה בפניו,עיניו אדומות ונפוחות כנראה מבכיי,
ראיתי את כל חבריו של סער מהצבא של פגלוגת גולני,
נזכרתי שהיו באים אלינו בשישי ואוכלים מהאוכל שלי,לא מפסיקים לשבח אותי,נזכרתי במבט הגאה של סער בזמן שאומר ׳זאת אחותי׳.
לא יכולתי לעצום את עיניי,ראיתי רק את סער.
החזרתי את מבטי לאחיי, איתמר ניגב את דמעותיו, טלי הסתכלה עלי בכאב ,העברתי את המבטי לחבריי ועומר הסתכל עליי וחייך חיוך רפוי כמעט בלתי נראה
׳עשה שלום במרומיו , הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל , ואימרו אמן׳
״אמן״ אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה
׳אתם יכולים לקרוא את ההספדים׳ הרב הסתכל עלינו במבט מרחם. שנאתי את המבט הזה,שנאתי את כולם.
את אביאל שלא ראיתי אותו, את חבריי שלא מבינים את כאבי אבל חושבים שכן,את אחיי שנראה שלוקחים את זה בקלילות,
את אבי שלא בא לפה למרות שלא הסכימו לא לבוא,מצידי שהיה בורח.
אך יותר מכל,אני חושבת שכעסתי על סער.
על הרצון לנסות להיות ה׳גיבור שלנו׳ , הוא לא מבין שבישבילי לפחות גם אם הוא היה נשאר לצידי הוא היה גיבור?
עליתי בצעדים איטיים אך בטוחים לבמה הקטנה שהייתה מונחת מלפני הקבר ופתחתי את פיי
״אני לא ממש יודעת איך להתחיל.״ מלמלתי נושמת עמוק,עושה סדר במחשבותיי,בסערת הרגשות שביליבי.
״אז אולי בעצם נתחיל מההתחלה? מאז שהייתי ילדה, אני זוכרת את סער לצידי, לאחי שתמיד הייתה משיכה בלתי מוסברת לצדק,לעזרה לאחר,
רחמים,ורק טוב לתת.המשפחה הייתה חשובה לו יותר מכל,
הוא תמיד היה אומר זאת, שאנחנו הכל בשבילו,ושאם מישהו יפגע בנו הוא מבטיח שהוא לא יתן לו״ עצמתי את עיניי
״סער אני אוהבת אותך כל כך,
כל כך קר לי עכשיו,אני רוצה לחזור למקום הכי חם,
לידך,בליבך,אתה חסר לי בנשמה״ פתחתי את עיניי
״אתה היית גיבור,
הגיבור שלי.
היית עוזר לי לא משנה מה.
ואתה הבטיח לי הבטחה,
שאותה אני לא אשכח לעולם״ הסתובבתי לקבר שעליו חרוט שמו של סער , תאריך לדתו ליבי צבט אך המשכתי,הייתי חייבת להמשיך. להגיד לסער מילים אחרונות,לחלוק כבוד.
״סער,אתה הבטחת לי שתיהיה פה , פה לצידי,עומד חי ונושם,
לא פה בתוך קבר״ דמעה ירדה במורד לחיי
״אתה הבטחת לי שתיהיה פה לצידי עד יומי האחרון,
שתיהיה מי שאספר לו מי יהיה בעלי, והבטחת לי שלא משנה כמה תשנא אותו אתה בעצם תיהיה החבר הכי טוב שלו.
אתה הבטחת לי שתעשה אותי מאושרת. ואתה בעצם המילה אושר בשבילי סער.
אתה הבטחת לי שתיהיה פה לראות את ילדי הראשון,
שתראה אותו מזדקנת ותצחק עליי,שנעביר זיכרונות טובים וגם כאלה קצת פחות ושנעשה את זה ביחד״ דמעותי לא הפסיקו לרגע,קולי ניהיה צרוד וחנוק ממילה למילה
״לעזאזל סער,אתה שיקרת לי.
נתת לי,נ..נתת לי להאמין שאתה פה איתי לתמיד
ואתה א-א-אתה שיקר-ר-ת״ פה כבר התפרקתי לגמרי וזה היה מעבר לשליטתי
״היי היי אני פה מחזיק אותך״ יויו מלמל לאוזניי מוריד אותי בעדינות מהבמה וליאב עולה להקריא את נאומו.
״סער.
הוא היה הרבה יותר מסתם כל הדברים הרושמים על קיברו: אח האוהב , חבר נפש , איש משפחה ובן אדם מדהים״ הסתכל על משפחתנו ומבט מעריץ היה בעיניו. והכריזמה פשוט נטפה ממנו
״בשבילנו הוא היה בעצם כל החיים.
בשבילו הייתי קם והולך בבוקר.
בשבילו הייתי מרביץ למי שמציק לו.
נכון שלפעמיים הרבצתי לך,אבל זה היה מאהבה אני מבטיח.
בשבילו הייתי האח הגדול והאוהב שאני היום
וסער,אני נשבע שאני בחיים לא הפסקתי לאוהב אותך,
גם אחרי כל הוויכוחים המפגרים שלנו,והקללות.
אני נשבע שאם הייתי יודע שתלך כזה מהר,
הייתי מקדיש כל שנייה לאהוב, לא עוד ריבים.
לא עוד צעקות. הייתי מחבק אותך ורק עד שהיית מרביץ לי
עד לחוסר הכרה לא הייתי עוזב״ צחק צחוק נטול הומור וירד מהבמה,איתמר עלה מיד אחריו
״סער,אין לי הרבה מה להגיד,מצטער מראש.
רק רוצה להגיד לך תודה,
תודה על מי שהיית בשבילנו,על מה שעשית בשבילנו
מבטיח שלא נשכח אותך לעולם, אומרים תמיד
״הגורל עוזר לאמיצים.אך לא במקרה שלך אחי.. תיהיה נשמתך צרורה בצרור החיים״ לחש את הסוף וכולם מלמלו אמן , ליאל עלתה אחריו
״סער אחי,היית החיים שלי.
החיים חסרי משמעות בלעדייך.
אתה היית האור בחיינו,הצחוק,האהבה.״ נשמה עמוק
״אומרים שבאזכרה נפתחים שערי שמיים והמתים שומעים הכל,אז סער אני מצטערת,כל כך מצטערת.
מצטערת אם אכזבתי אותך,אני יודעת שכל כך האמנת בי.
אני מבטיחה שאעשה הכל שתיהיה גאה שם למעלה.
אני הולכת מפה בראש מורם. על זה שאתה סער. כן אתה.
על זה שאתה היית אח שלי,אח האוהב,אח גיבור.
מבטיחה שאנו משפחתך נזכור אותך לנצח,
הגיע הזמן לומר סער,אנחנו אוהבים אותך יותר מכל דבר.
אני מתנחמת על כך שאתה במקום טוב יותר עכשיו,
מצאת שקט,שלווה. לסיכום אחי,
אוהבת יותר מכל דבר אחר״ בכתה זועקת לשמיים,אוריאל חיכה לה למטה מוריד אותה מהבמה מחבק חזק.
הייתי גאה באחיי,על נאומם.
שלא שכחו את כל ההקרבות שסער עשה למעננו,
על איתמר שתמיד שקט אך היום התעלה על עצמו והקריא
על ליאב שהראה טושייה וקור רוח
ועל ליאל על ׳אומצה׳ ועל חוסר האנוכיות על עצמה,
על זה שהיא אמרה את סיכום המילים של כולנו בעצם.
מילים כואבות כל כך ואם זאת נכונות כל כך.
מצטערת סער,שאיבדתי תקווה לגבי חייך,
זה פשוט נראה רחוק כל כך...
אני לא רוצה להיתלות על תקוות שאב.
אני מבטיחה שלא אאכזב אותך בחיים.
כי אני אוהבת אותך כל כך סער,
אוהבת עד כאב,והאהבה הזאת כרגע מכאיבה לי כל כך.
-
אומיגאודדד תודהההה הגענו ל 1k צפיותת😱
שבעזרת השם תעזור לסיפור להמשיך לגדול ככה!!!❤️
YOU ARE READING
Game over|| משחק גמור
Romance״למה אתה כזה?״ ״כזה מה?״ שאל משועשע ״כזה חמוד,אבל בעצם שטן.אני יודעת מה אתה מעביר את אחים שלי אביאל״ ״אם את לא יודעת למה אז אל תתערבי״ אמר בקשיחות ״חצי מליון שקל וככה אתה שונא אותנו?״ ״זה לא על החצי מליון אמור״ ״אז על מה זה?״ ״למה נראלך חסר לי הכסף...
