פרק 54-מלך האופל

2K 66 7
                                    

״יש דברים שהשתיקה יפה להם״

-נקודת מבט אביאל-
״וואה וואה סוף סוף מלך האופל הגיע״ אדיר התלוצץ אחרי שנכנסתי למשרד הכמעט ושומם באיחור מכובד של חצי שעה.
״בזעת.״ חייכתי חצי חיוך מכניס את האקדח ששען במגירתי לנרתיק במכנסיי

״טוב שהגעת אוריאל עוד שנייה התהפך. מה יש לבן אדם הזה? בזמן האחרון יש לו מצבי רוח של אישה במחזור"

״מדברים על הזין..״ מלמלתי בזלזול שאוריאל נכנס בטיימניג המושלם בעוד אדיר נחנק מצחוק ואוריאל מסתכל עליו עקום
״יאללה אין לי עצבים,זזנו?״ שאל והתקדמתי בצעדים איטיים לכיוונו נעצר במרחק נשימה ממנו ״זה שאני הולך איתך עכשין,זה לא אומר בשום צורה שיש בנינו אינטרקציה. אם לא תעשה את מה שאני יגיד אני יצוד את כל מי שאתה אוהב בדם וצעקות מוות,אני ניצחתי.״ לחשתי לאוזניו בסרקסיזם והוא גיחך גורר את רגליו אחריי כמו כלב. ברור אני רומס וירמוס את האגו שלו בכל פעם שיעלה מעליי. יקצוץ את הכביכול כנפיים המאלכיות שלו ויגזור אותכם לחתיכות,הוא יכול ללכת לאלף עזאזעל.

-

״אנחנו עולים בעוד שלוש,שתיי-״ הוא תפס את ידיי והעפתי אותה דופק לו בוקס בעין שישאיר סימן לעוד זמן רב
״פעם.אחרונה.שאתה.נוגע.בי.״ חשקתי שיניי והוא גלגל עיניו
״זאת משימת התאבדות!״ הכריז בלחש והתעלמתי ממנו במופגן
ויריתי את החץ במיומנות פוגע בגרונו של החייל ה׳מסכן׳

״התגעגעת אלינו?״ אוריאל חייך במרמור והפרצוף של יקיר הסגיר הכל. הוא כזה בן זונה שקרן,משחק אותה גבר אבל הוא כוסית. כוסית אחושרמוטה. זה לא שאני מאשים אותו, אם הייתי במקומו ואני ואוריאל היינו באים אליי הייתי משתין מפחד.
זכיתי לכינויים אכזריים ביותר בגלל שיטות העינוי שלי שבסוף נגמרות בברירה אחת לא משנה מה הדרך הייתה,מוות.

״אביאל בוזגלו..״ לחש בשנאה והתעלם מאוריאל שהשתתק לצידי, התקדמתי אליו בצעדים בטוחים בעודו הולך אחורה רועד מפחד נתקע בקיר, הוצאתי אולר משחק בו בידיי

אין דבר שאני יותר אוהב לראות מאשר מישהו שמפחד ממני,
אני אוהב לראות איך הקורבנות שלי רועדים מפחד ממני, שומעים את שמי ומשקשקים.
אתם יכולים לקרוא לי מזוכיסט,אבל כזה אני. ואי אפשר לשנות את זה, וחוץ מזה,מי ירצה שאני אשתנה? אני אביאל בוזגלו בזכות מי שאני ואם זה השתנה אני כבר לא מיוחד.
ומה כיף בלהיות רגיל??

״מה אתה כזה מפוחד?״ העפתי מבט באוריאל שרגלו רעדה בעצבנות והחזרתי את מבטי ליקיר ששקשק.
״אתה לא מבין איזה מסוכן החרא הזה!״ צחקתי בציניות, זה היה צחוק שהיה בו כל דבר,חוץ מצחוק אמיתי שנובע משמחה והומור טהור. ״פעם אחת חתכתי עם זה סלט,כמעט ירדה לי כל האצבע!״ הנפתי את הסכין לעברו והוא עצם את עיניו בחוזקה.

Game over|| משחק גמורWhere stories live. Discover now