בעולם של מתבגרים, בין מסדרונות התיכונים, הדבר הכי חשוב שקיים הוא כמובן התיוגים שנותנים לכל נער- בין אם זה המקובל, החנון, קפטן קבוצת הכדורגל או אפילו פריק.
וג'וי, בן הנוער שלומד בכיתה י'א אחרי הכל הוא מוזר לחלוטין. שונה מכל מי שאי פעם הכיר ונקודת המב...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
דיפר הסתובב אליי וחייכתי אליו , לפחות לאחד מאיתנו עומדים להיות חיי חברה נורמליים הוא שאל אותי בדאגה " ל-למה אתה מחייך ?" הא שאל והבטתי בו " אתה יודע שלהסתובב איתי יורד את המוניטין שמסתבר שכבר נבנה לך פה ... אתה יכול לעזוב , אתה הוזמנת למסיבה של המקובלים " עיניי נצצו , הצלצול קטע את התגובה שהוא רצה לאמר אז התיישבנו בכיסאות שלנו בנוחות ושיעור הספרות התחיל . -- "...והאהבה היא כעשן העשוי מאדים של אנחות.כאשר טהורה היא, האש מפעפעת בעיני האוהבים. כאשר כעוסה היא, הים מוזן מדמעות האוהבים" סיים דיפר את דבריו כשהקריא את הפרק השישי מספרו של שייקספיר רומיאו ויוליה בשיעור ספרות . " למה לא אמרת לי שאתה גאון ?" שאלתי אותו כשהתחילה הפסקת העשר בקפיטרייה והוא הוציא מתיקו את שקית הצ'יפס בגודל משפחתי ששימשה לנו כארוחת עשר , אף על פי שלא הייתי רעב אחרי הפאנקייק השלוש מאות בערך אז לא אכלתי אבל דיפר פשוט סיים את כל השקית תוך דקות אחדות. " אהה אופס רצית גם ?" הוא שאל מה שגרם לחיוך קטן לעלות על פניי ואז קרה משהו יוצא דופן , דניאל התקרב לשולחן שלנו ואני פשוט שקשקתי מפחד ואז הוא התיישב פצה את פיו ואמר "אז דיפר המסיבה היום בתשע וחצי בבר שלייד בית הספר, המיקום השתנה תביא את בת הזוג שלך יהיה כיף" הוא קרץ וכאילו התעלם מקיומי אבל שניה לפני שהלך נעץ בי מבט נוקב שאני מוכן להישבע שאם מבטים יכלו להרוג אני הייתי מזמן בקבר. פחד חלחל בגופי והעלה עור ברווז על ידי ורגלי בזמן שהרעידות התחזקו והרמתי את ידיי מעל ראשי כמתכונן למכה שעומדת לבוא אך הוא רק אמר שלוש מילים " אתה לא מוזמן " והסתובב כדי ללכת משם , משאיר אותי פעור פה ומודה לאל שלא קימט לי את הזרוע או בעט לי בגוף עד חוסר הרגשה ודיפר נשאר אדיש. -- אחרי עוד שעת היכרות המורה נכנסה לכיתה והכריזה על עצמה כמחנכת שלנו וסידרנו את הכיתה לצורת מעגל והתיישבנו כל אחד בכיסאו , אני התיישבתי על יד דיפר ומצד שני ישבה עוד ילדה לא מוכרת שכנראה נכנסה השנה לכיתתנו אבל לא הייתי רוצה להסתובב איתה , היא בדיוק כמו כל שאר מלכות השכבה וכנראה שבשלב כלשהו היא תבין שאני לוזר ותיטפל אלי כמו שכולם עושים . " אוקיי אז בגלל שאינני מכירה אתכם כל כך טוב אנחנו נעשה סבב ! כל אחד בתורו יאמר את שמי ואת המשמעות שלו " אני שנאתי את השם שלי וכל הזדמנות שבה נאלצתי להזכיר אותו אבל יותר דאגתי לגבי דיפר , לא התכוננו על זה ! למען השם הוא כנראה אפילו לא זוכר את שמו מה אני א- "ג'וי ? תורך " המורה תפסה את תשומת ליבי " אני ג'וי והמשמעות של השם שלי הוא שמחה " אמרתי מגמגם בקולי החלש ומהצד השני של הכיתה דניאל צחקק ללא הפסקה וזרק עלי דף , פתחתי אותו ועליו היה רשום 'לוזר ' בגדול " דיפר ? אלוהים ישמור תתעוררו תלמידים " המחנכת שלפי מה שהבנתי שמה זוהר אמרה " ש-שמי הוא ד-דיפר ואין לו משמעות" הוא אמר עם חיוך והמורה , לעזאזל אני כל כך שמח שהוא הצליח . -- בית הספר הסתיים לפני חמש דקות וארזתי את דבריי בזמן שהרגשתי נייר נוסף נזרק על גבי ואפילו לא טרחתי לפתוח אותו בידיעה שיהיה רשום שם ' אימו ' או ' אפס' או עוד מילים כאלו "ג'וי ?" קולו העדין והחלק התנגן באוזניי "כן דיפר" אמרתי בקול חלש תוך כדי סיבוב אליו " בקשר לבוקר , אתה הרבה יותר טוב ממה שהאידיוט הזה אי פעם יהיה, מותר לי לצאת ?" הוא שאל עם עיני החתלתול החמודות שחו ואני הגבתי " אין לי מושג תשאל את אמא " הוא גירד בעורפו ואמר מוסמק " א-אוקיי איזה שיעור יש לנו עכשיו ?" צחקקתי " אין שיעור בית הספר נגמר " אמרתי והלכתי לכיוון היציאה שהוא בעקבותיי. -- " העגיל שלך ממש מגניב " הוא אמר כשהיינו בחצי הדרך הביתה , עצרתי לרגע עם מבט משועשע מעט על פני והוא הסתובב אלי מבולבל " רוצה גם אחד ?" שאלתי אותו והוא חייך בהתלהבות ואמר בקול " כן ! זה יהיה כל כך מדהים" עם זיג שמחה מובהק בעיניו " אז בוא נלך " אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון החנות והוא בעקבותיי . --- "היי ג'וי ! לא היית פה הרבה זמן , איזה פירסינג אתה רוצה ? הליקס ? אולי נזם ?" אמר אמט עם החיוך המוכר שלו "את האמת שהפעם הבאתי מישהו " אמרתי בקריצה והנעתי את ראשי לכיוון דיפר , המוכר כיווץ את עיניו הושיט את ידו הקפוצה בשביל כיף-אגרוף ואמר " שלום לך אני איאן תבחר עגיל " דיפר הסתכל על ידו של המוכר בבלבול והושיט את ידו ללחיצה , הוא התבלבל יותר כשהוא קיבל כיף אבל הוא חייך הצביע על אחד מעגילי השפה מתוך המגזין ואמר " זה נראה יפה , מה אתה אומר ג'וי ?" בחיוך " או זה... מגניב !" השבתי לו ואמט הוביל אותו לחדר הפירסינג ואמר לו לעשות כמה דברים ואחרי כמה דקות יצא משם עם עגיל כפול בשפתו התחתונה והודה לאמט לפני שפזל לעבר שפתיו כדי לראות את העגיל ואני חייכתי מכמה חמוד הוא נראה " ג'וי האם אני רואה כאן חיוך אמיתי על הפנים שלך ?" שאל אמט בפלא "אוליי " אמרתי בהתחכמות כשהסומק התפשט על שפתיי ' לא יכולת להיות יותר פטתי ?' חשבתי לעצמי בייאוש והצאתי את הארנק כדי לשלם " אחי הכל בסדר זה על חשבון הבית הפעם " אמר אמט והניף את ידו למעין כיף-אגרוף משונה לעבר דיפר שאחז במהירות בידו והטיח אותו על השולחן שהוצב שם , הייתי בשוק אבל פרצתי בצחוק הכי גדול שאי פעם צחקתי עד שכמעט לא הייתה לי נשימה , הפרצוף המבוהל של אמט היה שווה כל רגע . -- "רק אל תשכח להתרחק מהכוסות האדומות !" צעקתי אל עבר דיפר שלבש מכנסי ג'ינס קרועים שהגיעו לו עד הברך וג'קט אפור שגרם לו להיראות כמו ילד קטן ונכנס אל המסיבה עם חיוך קטן על שפתיו ....
