בעולם של מתבגרים, בין מסדרונות התיכונים, הדבר הכי חשוב שקיים הוא כמובן התיוגים שנותנים לכל נער- בין אם זה המקובל, החנון, קפטן קבוצת הכדורגל או אפילו פריק.
וג'וי, בן הנוער שלומד בכיתה י'א אחרי הכל הוא מוזר לחלוטין. שונה מכל מי שאי פעם הכיר ונקודת המב...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
שטפתי את ידי בשירותים ופתאום בחורה שזיהיתי, כנראה אחת התלמידות בבית הספר , נכנסה בוכה ובצורה ברורה אפשר לראות על פניה שהיא שתתה. מבלי לשים לב פיתחנו שיחה כשהיא בקושי יודעת את השם שלי ומספרת על איך שהיא ראתה את חבר שלה מתנשק עם בת אחרת והיא ממשיכה לבכות רק חזק יותר ויותר , אחרי זמן שנראה כמו חצי שעה חיוך קטן עלה על הפנים שלה והיא הודתה לי על שדיברתי איתה. היא לא הייתה כזאת נוראית, דיברתי איתה כל כך הרבה ששכחתי כבר מדיפר... דיפר? דיפר!! לעזאזל הוא בטח מחכה לי ! יצאתי במהירות מהחדר אחרי הנערה וחיפשתי אותו. נראה כאילו והוא פשוט... נעלם? אין מצב, הלכתי לחפש אחר דניאל עד שמצאתי אותו רוקד בין כולם "דניאל!!" צעקתי עליו והוא הסתובב עליי עם עיניים עייפות משכרות " ג'וי ג'וי~" הוא צחקק עם קול לא צלול ופערתי את עיניי , אם הוא נראה ככה אני לא רוצה לדעת מה הוא עשה לחתלתול המסכן שלי "איפה דיפר" דיברתי בדאגה , אני יוצא מדעתי ... למה הגענו בכלל אל המסיבה האידיוטית הזאת ואז נזכרתי... ברור שהוא התעקש . חתול עקשן ומעצבן בגללו נסתבך בצרות אבל לעזאזל אני לא יכול לדאוג עכשיו לצרות שניכנס אליהן אני צריך למצוא אותו " אצל הברמן הנחמד~" דניאל דיבר כמו ילד קטן , הוא רציני? " אוקיי דניאל אני צריך שתאמר לי לאן בן הזוג שלי הלך עם הברמן ברגע זה, זה חשוב ממש אוקיי?" הייתי נואש כל כך " מיד אחרי שתאמר לי לאן אבא שלי הלך " הוא צחק בקול ולחץ מעט על קצה אפי המחודד עם אצבעו הארוכה, קימטתי את פניי " בבקשה? " האדרנלין זרם בגופי והבכי מילא את עיניי , הוא נאנח " חדר מסדרון ~" הוא מלמל , אני לא יכול להשאיר אותו פה לבד . גררתי אותו אחריי לאזור המחסן כשהוא דיבר שטויות ואני מהנהן בחיפוש אחר החדר עם דיפר . ---- ( טריגר אונס ) מצאתי חדר קטן בקצה המסדרון המרהיב, פתחתי אותו ומה שראיתי מולי גרם לעיניי לצרוב; לבן שיער רועד כמעט מעולף שכוב על הרצפה כשרק הכפפות הלבנות שלו נמצאות עליו , כל שאר בגדיו קרועים בצד השני של החדר והיללות מעוררות הרחמים שלו ממלאות את החדר החשוך יחסית " ג'וי..." הוא הרים את מבטו מעורר הרחמים " ל-למה לא היית פה?" עיניו היו אדומות ונראה שהשני השאיר כמה צלקות על גופו , ניסיתי להתקרב אליו אבל הוא רק התרחק "ססס~ חתלתול שלי..." הבטתי על המחזה שובר הלב והתיישבתי מעט רחוק ממנו " הגרביים שלי ירוקות מדי , אני הולך להחליף אותן" שמענו מפתח החדר את דניאל והנהנתי אליו לאישור לפני שהחזרתי את מבטי אל דיפר הקטן " אתה יכול לספר לי מה קרה?" שאלתי אותו והוא נענע בראשו " אפשר להתקרב? " הוא הנהן והעברתי את אצבעי על זרועו , הוא רעד עוד יותר אבל לאט לאט נרגע כש'הצלחתי' ללטף את ראשו והוא פרץ בבכי לתוך כתפי " ששש אני פה " לחשתי לו ברעד " הוא אמר שאסור לספר לאף אחד או שהוא ימצא אותך ו--" הוא סובב את ראשו והקיא על הרצפה , נראה שהקיא גם כן לפני זה את האלכוהול והסם שבטח שתה לפי סימני הקיא היחסית טריים על הרצפה " דיפ בייב... אנחנו נצטרך לדווח " הודעתי לו ונשקתי למצחו "אני לא זוכר יותר מדי" הוא העלה את הנושא " רק את הסוף ואת איך שהוא נראה , הוא לא נכנס אליי " קולו נשבר והוא פיהק בעייפות מעורבת בדמעות , עזרתי לו להתלבש וניסיתי להרים אותו אבל הוא רק צרח וחזר לבכות 'הלוואי שזה רק חלום ' התפללתי ועזבתי אותו במהירות ,הוא הלך אחריי אל מחוץ למסיבה והזמנו מונית , הוא המשיך להקיא ונראה שהוא לא התאושש לגמרי מהאלכוהול , אני בספק אם הוא יזכור משהו מחר . --- גרגור קטן נשמע לידי ופתחתי את עיניי "הראש שלי מסתובב" הקול של דיפר נשמע " מה כבר שתיתי אתמול?" הוא הוסיף וילל בכאב , קמתי להביא לו כדור "בוקר טוב ג'וי ג'וי " הוא קפץ עליי בחיבוק , לא הוא בהחלט לא זוכר מה קרה אתמול. " אתה זוכר מה קרה אתמול?" הוא שאל אותי כשיצאנו לסיבוב קצרצר בגינה ירוקה שליד הבית כדי להתאוורר , עצרנו ליד ספסל פיקניק קטן ואכלנו כריכים שהכנו בבית " לא קרה שום דבר מיוחד " שיקרתי, הוא כל כך מאושר ואני אהיה אשם כל כך אם אהרוס את זה . ישבתי על השולחן והוא על הספסל שמוצמד לו , הוא הניח את ראשו על הירך שלי והתחלתי ללטף את ראשו ולשמוע את הגרגורים העדינים שלו , הרגעים המושלמים האלו שווים הכל... ---- " מאיפה בכלל קיבלתי את הצלקות האלו?" דיפר סרק את הסימנים על גופו , יכלתי לראות את העיניים שלו נעצרו על כמה מהם ; אחת של הצלפה אדמדמה על הגבול שבין גבו לבטנו , היקי מכוער בצבע כהה על אזור עצמות הבריח שלו והכי גרוע , סימני חניקות . אני קצת מופתע שהוא גילה על כך רק עכשיו, כששנינו מחכים לאמבטיה שתתחמם כדי שנוכל להכנס אליה ולהרגע קצת "דיפר... יש משהו שאני חייב לספר לך" מלמלתי והשפלתי את מבטי אל רגליי לפני שלקחתי נשימה עמוקה והרמתי את ראשי לכיוונו "היינו קצת פרועים אתמול?" הוא צחקק באושר ונענעתי את ראשי "ל-לא אני יצרתי עליך א-את הסימנים..." האוויר בריאותיי אזל ועצמתי את עיניי מפחד מתגובתו "סליחה?" פתחתי את עיניי והוא היה נראה מבולבל ומפוחד כל כך "אני מצטער שלא אמרתי לך , היית שיכור והוא..." לעזאזל איך אני אסביר לו את זה בכלל? " דיפר אתה נאנסת" שלוש מילים , שני אנשים וחיים של בן אדם אחד נהרסים . הוא נשם עמוק "אתה שונא אותי." קבעתי , מן הסתם שהוא ישנא אותי . החבאתי ממנו את העובדה שנגעו בו בלי שהוא רצה! פאק " אני מצטער " הוא אמר ורק עכשיו שמתי לב לדמעות שיש על פניו , התקרבתי לגופו וניגבתי אותן " על מה אתה מצטער?" הצמדתי את המצח שלי לאחד שלו "שהייתי אמור להיות רק שלך " הוא הביט לתוך עיניי " ונכשלתי" ברגע הזה החלטתי לעטוף אותו בחיבוק " זאת בכלל לא אשמתך , אתה לא עשית את זה מרצון והוא נתן לך משהו במשקה" הוא חיזק את החיבוק איתי, נראה שהוא היה צריך את זה , ליטפתי את שיערו " בוא נכנס יפה שלי" הובלתי אותו אל האמבטיה החמימה ושנינו נכנסנו אליה, ערומים ומכורבלים " ספר לי את מה שאתה יודע בבקשה " הוא ביקש כששיחקתי בשיערו . ---- שנינו שכבנו על המיטה לבושים רק בבוקסרים ולא מכוסים באף שמיכה , הראש שלו על החזה שלי והיד שלי על החזה שלו . כל אחד מאיתנו מרגיש את דפיקות הלב של השני " היי " הוא צחקק , אני מכיר את ההרגשה הזאת. אחרי שהוא בכה כל כך הרבה הוא באופוריה מסויימת מלאה באושר " אני פה איתך" הזכרתי לו והוא קם ממני באיטיות " אני אוהב אותך" הוא הודיע בצורה הכי רצינית שקיימת , חייכתי אליו " אני יודע " עניתי לו והוא נענע בראשו "אני מאוהב בך" הוא הוסיף והסמיק, התיישבתי מולו " אני התאהבתי בך חתול יפה שלי " חייכתי אליו והוא נענע בראשו פעם נוספת "אתה לא מבין אני רוצה כל כ-" קטעתי אותו בנשיקה קטנה "אתה מושלם בשבילי " הסתכלתי לתוך עיניו , הוא קם מהמיטה "דיפר?" הבטתי בו במבט מבולבל " ר-רק חכה" הוא מלמל בצורה ביישנית ולקח את כיסא העץ שהיה בחדרי , סובב אותו והתיישב כשהוא מפסק את רגליו וביניהן משענת הכיסא והתחיל לזוז ולגעת בעצמו בצורה מדליקה כל כך , ולעזאזל כמה שעמד לי באותו הרגע . ( מפה יש קטע שהוא 18 + רק הזהרתי ) " דאדי~" הוא גנח והיה אפשר לראות את פניו הופכות לאדמדמות תוך כדי שהוא קורץ לי , הוא קם מהכיסא והוריד את הבגד היחיד שעוד נשאר עליי, הבוקסר שכבר נוצר בתוכו אוהל קטן הופשט ממני והרגשתי שפתיים חמימות עוטפות את הקצה שלו "פאק " מלמלתי כשהוא המשיך להזיז את שפתיו על איברי ולשאוב אותו לתוך פיו " אפשר לנסות את מה שעשינו בפעם השעברה? " הוא שאל בצורה תמימה כשהתרומם "זה ממש כאב לך ..." הזכרתי לו "אבל זה היה שווה את זה" הוא חייך במבט מתחנן, איך אפשר לאמר לא לילד הזה? קמתי מהמיטה והבאתי קונדום מהארון , קרעתי את העטיפה והלבשתי אותו על איברי " לאט לאט " אמרתי והוא חזר אחריי " לאט לאט " צחקקתי והתכופפתי לנשק אותו תוך כדי פיסוק של הרגליים שלו "אתה בטוח?" לחשתי לו והוא הנהן , הכנסתי את החלק העליון של איברי לתוך אחוריו, היה אפשר לראות שזה הכאיב לו לפי הדרך שבה הוא כיווץ את עיניו אז האטתי קצת תוך כדי נשיקה נואשת לחיבור הכי קרוב בינינו , המשכתי להיכנס אליו וכשסיימתי התנתקתי ממנו והתחלתי להזיז את אגני במהירות שרק הפכה מהירה יותר ויותר תוך כדי שאני מוצץ את האיזור הרגיש ביותר על צווארו ויוצר היקי חדש עדין , הגניחות שלו התעצמו ובאיזשהו שלב שנינו גמרנו , התנתקתי ממנו בעייפות ונשכבתי לידו זורק את הקונדום אל הפח שנמצא ליד המיטה בעייפות ולובש את הבוקסר שלי בחזרה " אני מאוהב בך" הוא חזר על מה שאמר לפני האקט בינינו , התנשמתי ועזרתי לו לחזור לבוקסר לפני שנשכבתי לידו " גם אני מאוהב בך יפה שלי" מלמלתי וחיבקתי אותו " אני צריך אותך איתי לנצח" הוא חיבק טותי בעדינות וככה נשארנו עד הבוקר . ---- וואו אז עוד פרק נגמר , רציתי להצטער על שנטשתי קצת את הסיפורהזה אבל אני מבטיח שאני אסיים אותו בסופו של דבר. בכל מקרה אני לא חושב שאנשים עוד קוראים את זה אבל רק רציתי להזכיר שגם אם זאת תקופה קשה כולנו צריכים להשאר בבתים ולשמור על עצמנו מהמחלה שמסתובבת בחוץ , אני אוהב אתכם כל כך!! חיבוקים לכולם ממני , רן 💛 נ.ב סליחה על השעה המאוחרת
