נ.מ טאהיונג
"אדוני? מתקתקים בדלת ואנחנו גם צריכים לצאת." הפועלים שהרכיבו את המראות הודיעו לי אבל אני עצרתי בעדם,
"חכו עד שהם ילכו ואז תצאו."
"טאהיונג יא חתיכת חרא תפתח את הדלת!" שמעתי את ג'ימין צועק אלי ואני נאנחתי, לא רואה את עצמי פותח לדביל הזה שסחב איתו עוד דביל לפה.
"אדוני אם לא תיתן לנו ללכת נתבע אותך על הפרת זכויות העובדים." אחד העובדים איים עלי ואני צחקתי,
"הייתי צריך לתת לג'ימין להציק לכם. כל טוב!" פתחתי להם את הדלת וניסיתי למנוע מג'ימין להיכנס כשהוא דוחף גם את ג'ונגקוק איתו.
"אבל הזבל הקטן הצליח.
"פינוקיו."
"ג'ונגקוק." עניתי לדירה 12 וסגרתי מאחוריהם את הדלת, בוחן כל צעד של ג'ימין.
"למה אתה מסתכל עליי ככה?" הוא שאל בתמימות ואני נשמתי עמוק, חושב איך להרוג אותו בעזרת נייר בלבד.
"ג'ונגקוק, איך לעזאזל הסכמת לדבר הזה?"
נאנחתי ביאוש, לא מאמין שדווקא השונא-בני-אנוש הסכים להיגרר איתנו לקניות.
"לקניות?" הנהנתי והוא המשיך לענות,
"לא הסכמתי, הוא לקח לי את הארנק."
אוי ג'ימין ג'ימין ג'ימין.
אוי. ג'ימין.
"אתה מת!" צעקתי ותפסתי בשיער שלו בכוח, לא מרחם על הנזק הזה אפילו לא בקצת.
"איי איי! ג'ונגקוק תתקשר למשטרה, טאהיונג מכה אותי! אני אישה מוכה!" ג'ימין צעק והיה נראה שג'וגקוק היה בהלם מהמצב, מה שגרם לי לצחוק ולתת לגמד לברוח.
"חכה רגע!" ג'ימין התנשף וסימן לי לעצור,
"אם כבר אני הולך לחטוף אז שתדע שלפני שנה הדג שלך מת ו-" עצרתי אותו;
"אני יודע את זה כבר."
"אני הרגתי אותו כי נתתי לו לאכול צ'יפס והאשמתי את אמא שלך." נעצתי בו מבט ממושך, חושב אם לגלות לו שראיתי את הצ'יפס והוצאתי אותו באותו יום, זו לא הסיבה שהדג מת.
"יא בן של אלף זונותת!" החלטתי שלא.
המחשבה לשקר לו גרמה לי לשהק אבל ג'ימין היה מפוחד מידי בשביל לשים לפרט הזה, גם כאשר הודתי ששיקרתי כדי לעצור את השיהוקים- הוא לא שם לב לכך.
"אני מצטעררר!" הוא התחנן וברח מאחורי ג'ונגקוק שהיה נראה עייף מהמצב,
"צא משם ג'ימין, אתה יודע שלא אכפת לי להעיף אותו." אבל בדיוק שבאתי להזיז אותו, ג'ונגקוק לא זז.
אז ניסיתי להדוף אותו כמה שאני יכול אבל הוא אימץ שרירים ונשאר במקום,
"דיים, ג'ונגקוק ראלף ההורס!" ג'ימין קפץ ונתלה עליו בזמן שאני המשכתי לנסות לדחוף אותו.
"מספיק!" הוא צעק פתאום,
"פינוקיו לא מעניין אותי שאתה לא רוצה לבוא איתי לקניות, כי אתה בא! הארנק שלי אצל החבר האדיוט שלך אז תפסיק לצוד אותו עד שנחזור לבית!" הוא החזיק בידי ששניה לפני ניסתה לדחוף אותו,
YOU ARE READING
PINOCCHIO / פינוקיו
Humor'-"אכפת לך שאלך להתחיל איתה?" הוא שאל ומיהר להוסיף, "בגללי?" וכשעניתי בצחוק מזלזל-'לא'השיהוקים חזרו. מה לעזאזל?-' קים טאהיונג הלוקה בתסמונת פינוקיו* מצטרף לחייו של שחור השיער, ג'ון ג'ונגקוק. - הערות חשובות לקראת הסיפור. סיפור מתמשך לפעמים *תסמונת פי...
