PINOCCHIO-25

1.2K 119 33
                                    

"הבחור הזה מכניס יפה."

הנהנתי, לא באמת מקשיב למילה שיצאה מהבוס שלי מאז ולקחתי הפסקה לידו.
עומד סמוך אליו אבל מסתכל כמוהו על אחד,

על פינוקיו.

"צדקת לגביו, הוא מביא לי הרבה טיפים." שוב ושוב, מצאתי את עצמי מהנהן, לא בטוח כבר למה ורק שומר עליו בעיניי.

"אתה מקשיב לי בכלל?" הוא שאל,
"בכלל בכלל לא." עניתי בכנות שידעתי שאהב.

"טוב אבל את השאלה שמעת."

"כן, והיכולת הקשבה שלי כשטאהיונג מולי מסתיימת כאן בוס." עניתי במעט חוצפה אך הסתובבתי וחייכתי קלות, מה שריכך אותו.

המנהל תמיד אהב אותי יותר משאר העובדים.
השגתי תמיד טיפים יפים, ידעתי למזוג משקאות בשיטות יעילות ואיך אפשר לשכוח,
כשהיה בתקופת הגירושים שלו הייתי שם לתמוך ולקלל את גרושתו בשבילו.

אה וכמובן, לא משקר לו אף פעם.

"אתה יודע... אני הבוס, אם תרצה שאשחרר את שניכם להפסקה ארוכה רק תגיד... המשרד שלי פנוי~" צחקתי בשקט והפנתי את פניי אליו בהפתעה משעשעת.

"הוא בתול בוס."

"באמת? אבל הוא ילד כל-כך יפה. מה עם בנות?" הוא שאל, בוחן את טאהיונג בהלם וגורם לי לשתות מהכוס בירה שבידי.

"הוא לא בעניין של בני אדם חוץ ממני."
טוב לא שיקרתי.

לא לגמרי בכל אופן.

לפתע, כשגל העומס דעך מעט הוא הרים את עיניו אליי בתסכול, מסתכל עלי בהתחננות ומשפיל את ראשו למספר שניות, מרים אותו שוב,

מחייך קלות אלי.

"אני נכנס לרגע לעזור לו ואז נצא להפסקה, בסדר בוס?" הלכתי מבלי לחכות לתשובה, מבטיח לעצמי לנהל שיחה איתו בהזדמנות.

"יש לי קונדומים במשרד!"

הלכתי במהירות לטאהיונג, רואה איך כימעט קרס תחת הלחץ ובנוסף רואה איך כל מספר טלפון שקיבל נזרק לצד בחוסר התעניינות.

הנחתי את ידי על מותנו ועברתי מאחוריו, מתחכך מחוסר ברירות עקב המעבר הצר ועומד לידו.

"אני מקבל הזמנות עכשיו."

נ.מ טאהיונג

סוף סוף אוויר!

ג'ונגקוק בא, לוקח תוך שניה את הלקוחות שהכבידו עליי ונותן לי לקרוס לצד רגלו השמאלית.

"אלוהים תודה." לחשתי לו ועצמתי את עיניי.

המוזיקה הכבידה על ראשי, גורמת לי להתחרט בשניות על שעבדתי כאן ובשניה של חוסר מחשבה נשענתי על רגלו של השכן שהסתכל עלי בדאגה קטנה וחזר להגיש שתיה לאנשים.

PINOCCHIO / פינוקיוWhere stories live. Discover now