breathing

פרק 3- שני שוטרים ומורה

*גלינג-גלונג* צלצל פעמון הדלת אך לא נשמע קול מבפנים
*בלינג בלינג* נשמע שוב הצלצול ולא היה מענה
''דואי תפתח את הדלת!* האם צעקה ברוגז ודפקה על הדלת שנפתחה מיד
''מה?" היא מלמלה, ממתי דואי לא נועל אחריו?
היא התקרבה למטבח ורעד דפיקות העקבים שלה על הרצפה הדהד ברחבי הדירה, היא הניחה את שקיות המצרכים על השולחן במטבח ונשענה על השימוש, היא נאנחה בקול מהיום הארוך וחלצה את נעלי העקב הגבוהות, מעיפה אותן לשתי מקומות שונים בדירה.
''דואי?" היא קראה לבנה, שלא ענה.
היה שקט. שקט מדי.
''דואי?" קראה האם בקול רם והלכה לחדרו הריק ''דואי זה לא מצחיק!" היא התחילה להמליץ, לא היה בסדר מצדה לחזור מאוחר כל כך, והאשמה אכלה אותה.
היא שמעה רעש טיפטוף מוזר ולא הצליחה להבין מאיפה הוא מגיע, היא השעינה את ראשה על דלת האמבטיה
''דואי?" היא מלמלה
''דואי אתה שם?" לא היה מענה
''אני נכנסת!" היא קראה ופתחה את הדלת
הוילון הסתיר את האמבטיה ושלולית קטנה ואדומה מסביבה, ובכל רגע היה רעש נוסף, טיף טף, המים האדמדמים טיפטפו.
אימו השתתקה באחת ושלחה את ידה הרועדת אל וילון האמבטיה
עינייה נפערו באימה וידיה שיקשקו, המים שזרמו מהברז הפתוח הציפו את האמבט מלא המים האדומים, ובתוך המים, שכב ללא נוע , בנה.
''דואי!" היא צרחה והוציאה אותו מהמים
''דואי, דואי, אתה חייב להתעורר!" היא ניערה אותו והוא לא הגיב
''דואי!" היא צעקה וסטרה לו, היא השכיבה את הנער הקטן על הרצפה וחייגה בידיים רועדות למוקד החירום
-------------
''בוקר טוב תלמידים, מצתערת להעכיר את האווירה, אבל יש דבר חמור שצריך לטפל בו'' אמרה המורה בטון סוער כשנכנסה לכיתה לאחריה שני שוטרים, לחשושי תלמידים נשמעו בכל רחבי הכיתה
המורה התיישבה בכיסאה והביטה בכיתה בחומרה
''ריצ'רד גילברט, מקסואל ג'ון, רולנד רופא, ואלכס רומנוף'' אחד השוטרים קרא ומבטים לא נעימים שולחן לעברם
''צאו בבקשה מהכיתה, יש לנו על מה לדבר איתכם.''
הם יצאו מהכיתה בחשש ואחריהם השוטרים
''כיתה, יש לי דבר חשוב לדבר איתכם על'' התחילה המורה לדבר
''היום אחד התלמידים לא הגיע לכיתה, וגם לא יגיע בשבוע הקרוב, דואי'' אמרה והחוותה על הכיסא הריק
''בזמן האחרון בית הספר גילה על גילוי בריונות קשה על התלמיד המדובר,(הערת כותבת; בזמן האחרון? איפה היית שלוש שנים?) וקשה לנו להאמין שאף אחד מהתלמידים לא שם לב אליה, אבל זה נושא לשיחה אחרת, יש לי הודעה חשובה.
אתמול בערב דואי, ניסה לשים קץ לחייו.''

אלכס וחבריו הובלו בידי השוטרים לאחת הכיתות והתיישבו בכיסאות
'' נמאס לי מהחיים האלה" התחיל השוטר לדבר והנערים לא הבינו מה הוא רוצה מהם
''ואני מניח שלכולם נמאס ממני.. וזה בגללו''
אמר השוטר והשני דיבר
''בדף הזה יש איזכור חוזר ונשנה על מילה מסויימת, בגללו.''
הוא התהלך בין הנערים
''ואנחנו רוצים להבין מי זה. הכי טוב שתתוודה, כי במכתב הזה כפי שאפשר לקרוא, יש התעללות ששידלה להתאבדות.''
עיניו של אלכס נפערו
התאבדות? מישהו התאבד? וזה בגללם? אבל בגלל מי?
''האם אתם מכירים את דואי ריבר?" שאל אחד מהם ודפק על השולחן
''לא-כן'' מלמלו אלכס ועוד נער אחר, אלכס הביט בשחור השיער הבלבול והשני מלמל אליו
''אנורקסיה..''
מה?
''יש לנו שאלה אחת לשאול" אמר השוטר הקשיחות וקטע את מבטי השניים
''מי העניק לנער את הכינוי ''אנורקסיה'' ?"
כולם היו לחוצים ושקטים, אבל אלכס לא היה לחוץ, חבריו לא יסגירו אותו.
''הוא קורא לי אנורקסיה, ואפילו לא יודע שיש לי.'' קרא השוטר מהדף
"יש לכם שתי ברירות, או שאף אחד לא יתוודה, וכולכם תלכו למשפט, או שמישהו יתוודה'' אמר השוטר
''זה אלכס! אלכס עשה את זה!" אחד הילדים מאחור קם מהכיסא, אלכס קפא במקומו
במקומו
''אני מצתער..'' מלמל הנער ''אני לא יכול ללכת שוב למשפט..''
''היה עדיף אם היית מתוודה.. עכשיו מצבך גרוע בהרבה." אמר השוטר.