breathing

פרק 5- אני רזה, וזהו.

''דואי..'' לחשה דניאל
''פססט..דואי..'' היא ניסתה למשוך את תשומת ליבו של הנער שישב לידה וכאילו לא שמע אותה.
*צלצול*
בדרך כלל כשהיה צלצול תלמידים מיהרו לברוח מהכיתה, אך הפעם היתה זו רק המורה, שלא ידעה איך להתנהג בקירבת הילד האובדני..
דואי שיקשק, הוא היה כל כך חשוף והרגיש את נעיצת המבטים בידיו המצולקות וגופו הרזה כאילו היו סכינים.
לאט לאט תלמידים התקרבו לשולחן, מנסים להשחיל שאלות גסות רוח בצורה אלגנטית
''אז.. הכל בסדר?" שאל מישהו שלא דיבר אל דואי מעולם, הוא הנהן וזייף חיוך שנראה אמיתי, הרי הוא טוב בהעמדת פנים, ויכול להיראות אנרגטי ובטוח אפילו כשגופו קורס תחתיו.
עוד ועוד תלמידים ניסו לשאול שאלות אך דניאל אחזה בזרועו של דואי וגררה אותו מחוץ לכיתה, ברגע שנכנסו לחדר השירותים ודניאל סגרה את הדלת אחריהם היא מיששה את הזרועות של דואי
''מה-מתי-איך-למה?" היא שאלה את כל השאלות ביחד ודואי לא ענה.
היא ניסתה להפשיט את דואי מחולצתו והוא דחף אותה במחאה
''מה את עושה?!"
נשמעו דפיקות על הדלת ודניאל הפסיקה במעשייה, לחדר השירותים נכנס נער בלונדיני שלמד בכיתתם
''אה-הם..*כיחכוח גרון* המורה מחפשת אותכם, השיעור התחיל.. היא מסרה שאם לא תחזרו עוד חמש דקות היא תשלח תלמידים לחפש אותכם..'' דואי ואלכס שעדיין התנשפו מעט מהמאבק על החולצה של דואי, הביטו עליו באי נוחות, מחכים שיצא.
''הו, כן.. תסיימו את..מה שזה לא יהיה.'' הוא גימגם ויצא מהחדר, ודניאל מיד קפצה על דואי.
'' תן לי לבדוק! אני מתנדבת במד''א!"(ה.כ. מה קשור?!) היא נאבקה בדואי עד שהצליחה להפשיט את הנער ופערה עיניים.
''דואי!"  היא לטשה עיניים בצלעותיו הבולטות של הנער וברזון הקיצוני שלו, הוא מייד לבש את החולצה וצעק עליה
''אף מילה!"
''אבל-''
''אף מילה! מי את שתתערבי בחיים שלי?!" הוא יצא מחדר השירותים, מותיר את דניאל לבדה. היא נשענה על הכיור וחשבה בליבה, 'מה אני צריכה לעשות? אמנם אני באמת לא קשורה..'
היא יצאה מחדר השירותים.
'אבל זה לא אומר שאני לא יכולה לנסות.'
דואי רץ במסדרון בית הספר בפאניקה בעוד ליבו דופק במהירות.
האם אמא ראתה משהו? דניאל תעז לספר? כרגע אין דבר לעשות..לצאת..לצאת..
הוא הרגיש מחנק בגרון כשהתקף חרדה נוסף הציץ בפתח
*טראח!* דואי נתקל במשהו מוצק ונפל לרצפה
''תסתכל לאן אתה הולך אנורקסיה'' סינן הקול מעליו שדואי זיהה, מבלי להיישיר ראש הוא זחל במהירות משם והמשיך לרוץ לכיוון דלת היציאה מהמבנה, ורץ לחצר, מתחבא בתוך השיחים, מתנשף ומתנשם, מנסה להירגע.
הוא נשך את שפתו התחתונה שכבר היתה נפוחה מרב שנשך אותה, הוא פצע את שפתו ומעט דם נזל עליה. לא שזה הפריע לו.

סורי שזה פרק קצר ומשעמם בלי אקשן, אבל אני מקווה שתאהבו בכל זאת!
תעירו לי בתגובות מה אהבתם ומה לא, מה היה אפשר להוסיף ומה היה אפשר להוריד מהפרק, אני מקדישה את הפרק ל:  Dorian_L   שעשתה לי חשק לכתוב עוד פרק!⁦❤️⁩
מילים זה כח, וכל תגובה נותנת לי כח לכתוב יותר, אז בבקשה תגיבו! כמה אני חופרת חח.. יאללה אני אשחרר אותכם, לילה טוב⁦♥️⁩