המסומנת

פרק 27

אנה עמדה דום למראה ניקולאס מנשק את הנערה.
דמעות ביצבצו מעיניה ואחת כבר נפלה על הלחי האדומה שלה.

לקח לה זמן להבין שהיא צריכה ללכת משם כמה שיותר מהר אם היא לא רוצה שניקולאס יראה אותה.

אבל היה לה כל כך קשה לנתק את העיניים שלה מהנשיקה.
הם היו נראים יפים יחד וזה כאב לאנה כל כך.

היא באמת חשבה שמישהו כמו ניקולאס ימשיך לאהוב מישהי כמוהה? אם הוא בכלל אהב.

"מה אתה אומר, נלך למקום אחר?" הבלונדה עצרה את הנשיקה וחייכה אליו בפלרטטנות.
היא נשכה את שפתיה העבות ונשענה על הקיר כשחיכתה לתשובה שלו.

ממתי הוא מתגנב למגורי הבנות ככה? 

"עוד מעט ארוחת הערב, זה לא יקרה היום." ניקולאס העביר את ידו בשיערה באיטיות מתמשכת.

הבלונדינית התאכזבה ועשתה פרצוף מבואס שהיה אמור להיות חמוד.
"אולי.. אחרי ארוחת הערב..?" היא טיפסה עם אצבעותיה על חזהו בהתגרות.

אנה כבר הרגישה בחילה כשראתה אותם.
הם לא שמים לב שהיא מסתכלת עליהם, הם שקועים בעצמם כל כך.

"יש לי משהו אחרי האוכל." ניקולאס אמר וגירד בראשו. הוא התכוון לכיתת הלילה.

לאנה כבר היה נמאס לראות את המחזה המגעיל הזה. הדרך היחידה שהיא תוכל להיכנס לחדרה מבלי שניקולאס יראה אותה הייתה לעבור מאחוריו, אבל הבלונדה תראה אותה.

היא נשמה עמוק וצעדה צעדים חרשיים.
היא עברה מאחורי ניקולאס בשקט שאין כמוהו והתפללה שהוא לא ירגיש שיש מישהו מאחוריו.

לבסוף היא הצליחה להיכנס לחדרה, היא סגרה מאחוריה את הדלת בשקט ונאנחה.

אנה הלכה לשידת הטיפוח שלה והניחה עליה את הידיים שלה, נשענת עליהם ומסתכלת על הרצפה. היא מרגישה כאילו שניקולאס לקח את הלב שלה וחצה אותו לשניים.  

היא הרימה את ראשה והייתה בהלם,
היא אפילו לא שמה לב שהיא התחילה לבכות.

תראי מה נהיה ממך.. בוכה בגלל בנים.

אנה לא ידעה ממי היא מאוכזבת יותר.
מעצמה, על זה שהיא בכתה היום גם בגלל לוקאס וגם בגלל ניקולאס.
או מניקולאס, עבר רק יום אחד והוא כבר מצא לה תחליף זול.

הכעס השתלט על אנה.
היא הרימה את המברשת שיער שלה מהשידה וזרקה אותה על הרצפה בחוזקה.

למה אני כזאת סתומה?!

למה נתתי לעצמי להתאהב כשאני יודעת שאהבה זה דבר כל כך מסוכן?

למה דווקא ניקולאס יצא משם..

למה אמרתי לו שזה לא ילך ביננו אם אני עדיין אוהבת אותו?!