פתאום להתבגר

פרק 33 - לקפוץ למים העמוקים

שון

למה דווקא היא?
אני פשוט לא מצליח להבין, יאכטה ענקית, כל כך הרבה בנות ודווקא אחרי מיה מור העיניים שלי עוקבות. כמובן שהיא שמה לב, אפשר לחתוך את המתח בינינו בסכין. היא בטח לא מבינה למה התפרצתי עליה בצורה כזאת ברכב אבל אני פשוט לא מסוגל יותר, אני לא מסוגל לסמוך עליה והיא מטריפה אותי, אני נמשך אליה בצורה לא הגיונית, אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה, אני לא יכול להפסיק לפנטז עליה, אני לא יכול להפסיק לרצות אותה. זה מתיש, במיוחד כי אני לא סומך עליה ובגלל זה אני חייב להפסיק, אני צריך להוציא אותה מהר מהראש שלי כי המצב מתחיל לצאת מכלל שליטה וזה לגמרי באשמתה. היא יפה, עדינה, חכמה ותמימה. פאק, זה הורג אותי.
"נו יש לך?" שאלה שני שישבה על קצה כיסא השיזוף עליו שכבתי.
"יש לי מה?" שאלתי בבלבול, לא הקשבתי למילה ממה שאמרה מאז שאיליי הלך להביא כוסות שמפניה לאמילי, מיה ורוני שישבו בשפת הבריכה.
"בת זוג לנשף" אמרה בחיוך.
"אה, לא" השבתי ונעצתי את מבטי במיה שצחקה ממשהו שרוני אמרה.
"אני יכולה להציע את עצמי כבת זוג?" שאלה שני ששוב קטעה את מחשבותיי.
"כן בטח, נלך יחד" אמרתי וחזרתי להתמקד במיה, לא ממש עניין אותי נשף סיום י"ב אז החלטתי פשוט להסכים לראשונה שתעלה את הנושא בפניי.
"באמת?, יופי" אמרה שני בהתלהבות.
איליי חזר עם כוסות שמפנייה והגיש אותן לבנות, לאחר מכן התקרב אליי.
"את יכולה לתת לנו רגע מתוקה?" שאל את שני והיא מיד קמה מהכיסא. איליי תפס את מקומה.
"גם אתה רוצה לפלרטט איתי?" שאלתי בעקיצה.
"לא, מספיק לי לפלרטט עם אחותך" אמר וקרץ. כבר אין לי כוח לנסות להבין את מערכת היחסים שלהם, שיעשו מה שהם רוצים.
"נראה שזאת יותר מסיבה בשבילך מאשר בשבילה" אמרתי.
"אל תדאג לאמילי, היא תהנה ובגדול" אמר ברצינות.
"אני יודע, אני סתם צוחק" השבתי.
"אוקי, אז אולי תסביר לי למה אתה בוהה במיה כמו מטריד סידרתי?" שאל.
"אני לא יודע איליי"
"תן לי לנחש, זה מורכב." אמר
"כן" השבתי ולא התחשק לי להמשיך לדבר איתו, להקשיב לשטויות של שני היה הרבה יותר כיף מאשר להקשיב לו מנתח את מערכת היחסים שלי ושל מיה. קמתי מכיסא השיזוף והלכתי אל בר המשקאות, מזגתי לי וויסקי נקי ושתיתי. אני לא מתכוון להשתכר, אלוהים יודע מה אני מסוגל לעשות כרגע אם אהיה שיכור. כוס אחת לא תזיק, אולי זה בדיוק מה שאני צריך כדי להסיח את דעתי ממיה. למרות שלוויסקי אין סיכוי מול הבגד ים הורוד שהיא לובשת, יש לה גוף מדהים, אני לא מסוגל להפסיק לבהות בה.
"קח" אמר איליי שבא בעקבותיי לבר ומושיט לי מפית נייר לבנה.
"בשביל מה?" שאלתי ולא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי.
"תנגב את הריר שנוזל לך, אתה בוהה בה כמו כלבלב מיוחם" אמר בגיחוך וקירב את הנייר אל פי.
"תעוף מימני" אמרתי בעצבנות תוך כדי שהעפתי את ידו מפניי.

מיה

"כבר אמרתי שהמסיבה הזאת מדהימה?" שאלה רוני בחיוך בזמן שרקדנו ברחבת הריקודים המאולתרת.
"אני חייבת להסכים איתך" אמרתי בגיחוך. איליי החזיק בידה של אמילי וגרר אותה לרחבת הריקודים.
"חתיכת מסיבה" אמרה רוני לאמילי בהתלהבות.
"לגמרי" השיבה. שון התקרב אלינו כשבידו עוגת קצפת ורודה ומקושטת. איליי לקח את העוגה מידו של שון והטיח אותה בפנייה של אמילי.
"מזל טוב אהובה" אמר וליקק מהלחי שלה קצפת ורודה.
"זו כבר פעם שנייה היום" נזפה אמילי ולקחה חתיכה משאריות העוגה המרוחות על המגש והטיחה בפניו של איליי.
"אוי מותק בואי נעלה לחדר תמרחי עוגה על כל הגוף שלי ותלק.." אמר איליי
"תשתוק" אמר שון, לקח חתיכה מהעוגה וזרק על איליי.
איליי הרים את שאריות העוגה צעק "קרב עוגות" והטיח את העוגה בשון. שון הדף את העוגה ובמקום שתפגע בו היא פגעה בבטני.
"אין לכם מושג עם מי התעסקתם" צעקתי וזרקתי את העוגה באוויר כך שפגעה באמילי.
צחקנו בקולי קולות וכולנו היינו מרוחים בעוגה תוך מספר דקות.
"בואי ננגב את עצמנו" אמרה אמילי וגררה אותי לאחד מהחדרים בקומה השנייה כדי להתנקות.
"את ושון שוב לא מדברים?" שאלה בתמימות בזמן שניקתה את עצמה.
"הוא התחיל לרדת עליי בדרך לכאן" אמרתי באנחת ייאוש.
"הבחור הזה פשוט צרה צרורה" אמרה אמילי ונאנחה גם היא.
"הוא טוען שאני מעמידה פניי בתולה תמימה, הוא קרא לי פתטית." אמרתי בעצב, באמת עצוב לי שזה מה שהוא חושב עליי, עברנו כל כך הרבה, הרגשתי שבחודשים האחרונים אני נותנת לו פיסות מהלב שלי והוא נותן לי פיסות מהלב שלו, כל הרבים, כל המתח, חשבתי שהוא למד להכיר אותי, חשבתי שיש לו כבוד אליי.
"זה מה שהוא אמר לך? איך הוא מעז? אני לא מאמינה שהחמור הזה הוא אחי" אמרה אמילי בכעס.
"אני לא מבינה למה אני מופתעת, הוא טרח להזכיר לי כמה הוא שונא אותי מאז שהגעתי לחיפה" אמרתי בתבוסה.
"בולשיט, תסלחי לי מיה אבל זה פשוט בולשיט. שון ממש לא שונא אותך, הוא מאוהב בך לגמרי ולא מסוגל להתמודד עם המציאות אז הוא מתחיל להתנהג כמו פחדן. את צריכה להעמיד אותו במקום מיה, זו הדרך היחדה." אמרה אמילי.
"להעמיד אותו במקום את אומרת?" מלמלתי.
"כן, הגיע הזמן שתתעמתי איתו בנוגע למה שקורה בינכם, שתבהירי לו שאת לא משחקת איתו משחקים ומה שאת מרגישה אמיתי." אמרה ופתאום הכל התבהר לי. אמילי צודקת, אם הוא רוצה להמשיך לשחק משחקים הוא מוזמן להמשיך לשחק אותם לבד כי אני הולכת לשים את כל הקלפים על השולחן. נמאס לי מהאגו, נמאס לי מהשנאה, נמאס לי מהכל.
"את צודקת, אני צריכה להתעמת איתו" אמרתי בקול בטוח.
"נכון" אמרה אמילי.
"ואני אעשה את זה עכשיו" אמרתי בביטחון.
"עכשיו?" אמרה אמילי במלמול.
"כן, אסור לי לאבד את האומץ" אמרתי.
"לכי על זה אחותי" השיבה וקרצה לעברי בעודה יוצאת מהחדר.