פתאום להתבגר

אפילוג

מיה

כעבור חודשיים וחצי..

"קדימה בנים תמהרו, אתם תפספסו את האוטובוס." קראה רותם בזמן שכולנו ממהרים אל עבר האוטובוס אחרי שהלכנו לאיבוד בלשכת הגיוס חיפה.
"תירגעי אמא, הכל בסדר, יש עוד עשר דקות." קרא שון.
"את תתגעגעי אליי גברת שלו?" שאל איליי בקריצה.
"ברור טיפש, ברור שאתגעגע גם אלייך, אלוהים אני עוד שנייה מתעלפת." אמרה רותם בדרמטיות.
"הכל בסדר אהובה, הם בסך הכל מתגייסים." הרגיע אבי ללא הצלחה.
"ללוחמה, הם יהיו לוחמים קרביים, אלוהים יודע מה עלול לקרות להם, בבקשה תהיו זהירים." אמרה רותם ודמעות עלו בעיניה.
"בחיי אתם נראים כמו צבי הנינג'ה עם התיקים הגדולים האלו על הגב שלכם." צחקקה אמילי בניסיון להקליל את האווירה, אבל קלטתי עליה שהיא מפורקת כמעט כמו רותם. כשנעצרנו ליד האוטובוס רותם קפצה בחיבוק על צווארו של שון.
"אלוהים שון, תבטיח לי שתשמור על עצמך, אל תעשה שטויות, תקשיב למפקדים ואל תשכח להתקשר אליי בכל רגע פנוי שיש לך." אמרה בדמעות ונישקה אותו בלחיו.
"דיי כבר אמא, לא נעים לי לראות אותך נסערת כל כך, הבטחתי לך שכשיהיה לי זמן אתקשר אלייך." אמר שון ונראה שקשה לו לראות את כולנו בוכות. עיניי כבר צרבו מרוב דמעות שהתחילו עוד אמש.
"אל תיתן לאיליי לגרור אותך עם השטויות שלו." הוסיפה.
"היי, נעלבתי." אמר איליי ורותם קפצה גם על צווארו בחיבוק ענק.
"תשמור על עצמך דביל שלנו, אל תשכח ליצור איתנו קשר בכל זמן פנוי." אמרה רותם.
"בטח רותם, ותודה שהסכמת ללוות אותי לגיוס, אני בספק אם הוריי יספיקו להגיע כדי להיפרד." אמר איליי במבט מוטרד.
"בהמון אהבה, אני אוהבת אותך כמו ילד רביעי שלי." אמרה והנחתי שהיא מתכוונת אליי כילדה השלישית שלה. הבכי שלי התגבר עוד יותר. רותם צירפה את שון לחיבוק עם איליי.
"אוי בנים כבר הפכתם לגברים, אל תשכחו לשלוח לי תמונות שלכם על מדים." ביקשה רותם.
"בטח אמא, אבל בתנאי שתשמרי על הבחורה שלי כשאני לא נמצא כאן." אמר שון והגניב אליי חיוך.
"ברור מותק שלי, ברור, לך אליה, אתם צריכים להיפרד." אמרה רותם ושחררה אותו מהחיבוק. שון הוריד את התיק הענק מכתפו וניגש אליי.
"את הורגת אותי בייב, תפסיקי לבכות." אמר וניגב את דמעותיי באגודלו.
"אני לא מסוגלת, אני מפחדת עלייך כל כך." אמרתי וחרדה השתלטה עליי.
"אני אהיה בסדר, אני מבטיח לך שאשמור על עצמי, יש לי בחורה מדהימה שאוהבת אותי ומחכה לי בבית." אמר בחיוך.
"אוי אלוהים, אני אתגעגע אלייך בטירוף, אני כבר מתגעגעת." אמרתי בקול צרוד מדמעות. ניסיתי להיות חזקה ביום הזה בשבילו כי ידעתי עד כמה הוא לחוץ ונרגש ולא רציתי שידאג גם לי אבל נכשלתי כישלון ענק.
"גם אני אלייך אהובה, לא יהיה רגע שלא אחשוב עלייך, אני רק מקווה שאת לא תשכחי אותי בשביל איזה בחור מבית הספר." אמר בקריצה. חבטתי בחזהו באגרופי.
"אתה צוחק נכון? נראה לך שאני אשכח אותך שון שלו? יש לך בכלל מושג כמה אני אוהבת אותך?"  אמרתי בעצבנות. שון צחק, עטף אותי בחיבוקו ונישק אותי נשיקה עמוקה ועדינה.
"אהממ" כחכח אבי בגרונו והתנתקנו זה מזו. מאז החתונה המצב בין אבי ושון השתפר בהדרגה, הם לא חברים אבל הם כבר לא אויבים וזה משמח אותי.
"שון, בהצלחה בגיוס, שמור על עצמך גבר, הבת שלי מחכה לך בבית." אמר אבא וטפח על גבו של שון.
"תודה תומר, תשמור עליה כשאני לא נמצא."
"אוי תומר זה כל כך עצוב, אני לא מאמינה שהם מתגייסים." אמרה אמילי וחיבקה את אבי.
"אין חיבוק לאחיך הגדול?" שאל שון.
"ברור שיש טיפש אחד, אלוהים כמה שאני אתגעגע אלייך." אמרה אמילי וחיבקה את שון בעוצמה.
"תבטיח לי שתשמור על עצמך ועל החבר האידיוט שלי." אמרה בדמעות.
"מבטיח." אמר. מבטי נדד אל איליי שהסתכל לכיוון הכניסה ללשכת הגיוס, נראה שהוא מחפש מישהו במבטו ולא יכולתי שלא לרחם עליו בגלל שהוריו לא הגיעו לגיוס שלו. ניגשתי אליו וטפחתי על כתפו כשגבו מופנה אליי.
"היי" אמרתי והוא הסתובב אליי.
"היי מיה המתוקה, כבר מתגעגעת לאהוב שלך?." שאל בחיוך מתנשא. למדתי להתרגל אל איליי וידעתי שהוא לא מלגלג. הצקות הן הדרך שלו להביע חיבה.
"כן, אבל אתגעגע גם אלייך, תבטיח לי שתשמור על עצמך." אמרתי וחיבקתי אותו. הוא החזיר לי חיבוק.
"גם אני אתגעגע לשמוע את הגניחות שלך ושל שון, הם יהיו חסרות לי מאוד." אמר והפכתי לאדומה.
"ועכשיו ברצינות, גם אני אתגעגע אלייך, תשמרי על אם בשבילי טוב?" אמר בנימה רצינית.
"ברור."
"כל המתגייסים לעלות על האוטובוסים, אני חוזר, כל המתגייסים לעלות על האוטובוסים." בקע קול הכרוז מהרמקולים.
"זה הסימן שלנו." אמר איליי וקרץ לי. התקדמנו אל דלת האוטובוס ושון ניגש אליי בפעם האחרונה ונישק אותי נשיקה עמוקה.
"את הכל בשבילי." אמר והתרחק כדי לטפס על מדרגות האוטובוס בלי לחכות לתשובה. איליי נפרד מאמילי וטיפס יחד עם שון  על המדרגות.
"אני אוהב אותך." אמר שון בפתח האוטובוס והסתכל אל תוך עיניי.
"גם אני אוהבת אותך." אמרתי ודלתות הזכוכית של האוטובוס נסגרו.