פתאום להתבגר

פרק 35 - חוסר טקט

מיה

שבועיים עברו מאז מסיבת יום ההולדת של אמילי ואני חייבת להודות שהתחלתי להתרגל למצב החדש ביני ובין שון, אני לא האמנתי שזה יחזיק מעמד, ציפיתי שבכל רגע הוא יחזור להיות קר אבל הוא לא עשה את זה. להפך, הוא היה פשוט מדהים אליי. העברנו את השבועיים האחרונים בבריחות חשאיות בליליות, פעם הוא התגנב לחדרי ופעם אני התגנבתי לחדרו. כמובן שבכל פעם שעשינו את זה הלב שלי החסיר פעימה מרוב פחד, כל כך פחדתי שמישהו יגלה, בעיקר אבא שלי. אני מניחה שאמילי כבר יודעת אבל גם אם כן היא לא מציקה לנו עם זה ונותנת לנו את הזמן שלנו כדי לספר על כך ואני מעריכה אותה מאוד. בכל מקרה היא ואיליי קרובים מתמיד מאז יום ההולדת שלה כך שיש לה עניינים משלה להתעסק בהם. למען האמת אני דיי בטוחה שבאחד הלילות שהתגנבתי לחדרו של שון שמעתי את קולו של איליי מחדרה אבל עמדתי בהסכם הלא כתוב שלי ושל אמילי לא להתעסק בחיי האהבה אחת של השנייה אלא אם כן אנחנו בוחרות לשתף זו את זו. בבית הספר שון ואני מתנהגים כרגיל, מדברים מידי פעם במסדרונות אבל לא מפגינים חיבה פומבית מהחשש שאבא שלי יגלה על זה איכשהו. בכל מקרה המצב בינינו לא ברור מבחינתי, אנחנו קרובים מתמיד ודיי מאוהבים אבל אני תוהה אם הוא מחשיב אותי כחברה שלו. שון החזיר אותי ואת אמילי מבית הספר ברכב שלו ושהגענו לחנייה של הבית אמילי הסתכלה כל רגע אל הטלפון שלה בצורה מחשידה.
"הכל בסדר אם?" שאל שון
"יש לי רישיון" אמרה בקול מבולבל.
"רישיון?" שאלתי מבולבלת.
"רגע מה? מה זאת אומרת יש לך רישיון?" אמר שון.
"כרגע קיבלתי הודעה ממשרד הרישוי שעברתי את מבחן הנהיגה שהיה לי הבוקר" אמרה בהתרגשות.
"היה לך מבחן נהיגה בבוקר?" שאלתי מופתעת מכך שלא ידעתי.
"גם אני רוצה לדעת" אמר שון ונראה שגם הוא לא ידע.
"כן, רק אמא ותומר ידעו ביקשתי מהם לא לשתף אף אחד כי אם לא אעבור את המבחן השביעי שלי זה יהיה ממש מביך, אבל עברתי, פאקינג עברתי." אמרה בהתלהבות.
"מזל טוב אמילי, איזה כיף." פרגנתי לה.
"בשעה טובה, בזבזת לאמא יותר מידי כסף" אמר שון בקריצה.
"אוי תשתוק, אני חייבת להתקשר לאיליי ולספר לו." אמרה אמילי בהתלהבות ויצאה מהרכב.
"אז נשארנו לבד" אמר שון בחיוך בעודו מסובב את ראשו אליי.
"אתה לא חייב להניח עליי את הידיים כל פעם שאנחנו לבד" אמרתי בגיחוך.
"אבל את רוצה שאעשה את זה" אמר והושיט לי את ידו. אחזתי בה והוא הוביל אותי לשבת עליו בפיסוק כשפניי אליו.
"אין לך מושג מה את עושה לי" אמר תוך כדי שהוא ליפף את שערי סביב אגרופו ומשך אותו כך שמצחי התקרב למצחו.
"אני יכולה להגיד את אותו הדבר עלייך" אמרתי וצמצמתי את המרחק בין שפתיו לשפתיי. הוא שחרר את שערי, אחז בעורפי ונישק אותי בעוצמה. איברו התחכך בעוצמה בין רגלי וידו הושטה לישבני.
"הבחירה ללבוש חצאית היום ממש חכמה" אמר וצבט את ישבני מתחת לחצאית בעוצמה שגרמה לי לזעוק.
"טוב זה דיי ברור שאני החכמה בזיווג הזה" אמרתי בגיחוך וחזרתי לנשק אותו.
"אתן לך ליהנות מהספק" אמר בין נשיקה לנשיקה. עוצמת הנשיקות שלו גרמה לגופי לעלות באש, הוא פשוט מוציא אותי מדעתי, גורם לי להתנהג בצורה שלא אופיינית לי, בחיים לא האמנתי שאני טיפוס של התמזמזות ברכב ותראו אותי עכשיו, רוכבת על שון בג'יפ שלו כאילו אין מחר. דפיקה בשמשת הרכב הקפיצה אותנו בבהלה ועצרנו את הנשיקה, מבטו של שון קפא וסובבתי את ראשי כדי לראות את מה שהפריע לנו. לא, לא, לא אין מצב שאני רואה נכון, אין פאקינג מצב שאבא שלי תפס אותנו בסיטואציה הזאת. אבא הקיף את הרכב ופתח בסערה את דלת המושב עליו ישבנו.
"קומי מיה" אמר ומבט עצבני על פניו. שתקתי וקמתי באיטיות משון בעודי מיישרת את החצאית שלי ועומדת מחץ לרכב. שון השפיל את מבטו ונראה דיי נבוך.
"תגיד קדיש" אמר אבא ושון הסתכל עליו במבט מבולבל.
"מה?" שאל שון בבלבול.
"תגיד קדיש כי אני הורג אותך" צרח אבא ושון מיד יצא מהרכב.
"אתה ציטטת הרגע את הפיג'מות?" שאל שון במלמול ונזכרתי בפרק הספציפי הזה מתוך הסדרה כשאילן אמר את זה לעודד ששכח להביא את הקלטת עם השיר שהם היו צריכים להשמיע ברדיו. אבא דיי אהב את הפיג'מות, הוא היה רואה את זה איתי בתור ילדה וטוען שזאת סדרה עם הרבה בדיחות סמויות למבוגרים, דיי הגיוני שהמשפט הזה נתקע לו בראש. אבא תפס את צווארון החולצה של שון וקימט אותו. פניו היו מלאות בזעם.
"אני לא מאמין, מה?, מתי?, איך? אני פאקינג לא רוצה לדעת." אמר אבא. הוא לא מרבה לקלל כך שאם עשה זאת אז המצב גרוע.
"אבא בבקשה תירגע, אנחנו אוהבים אחד את השנייה" אמרתי בניסיון להרגיע.
"אוהבים? אתם לא מפסיקים לריב מאז שעברנו לחיפה."
"כן אבל זה השתנה בשבועות האחרונים, אני באמת אוהב אותה." אמר שון.
"שבועות אחרונים? אלוהים כמה זמן אתם כבר מסתירים את זה?" אבא צעק ונראה שהוא עומד לאבד שליטה.
"אבא באמת שהתכוונו לספר פשוט לא ידענו איך בבקשה תעזוב אותו" אמרתי ודמעות הציפו את עיניי. אבא אגרף את ידו והחטיף לשון בבטן.
"אתה לא נורמלי" צעק שון בעצבנות תוך כדי שהוא משתחרר מאחיזתו של אבי ורץ לכיוון הבית.
"בוא הנה פחדן, להתמזמז עם הבת שלי מאחורי הגב שלי, אני אהרוג אותך" צעק אבי ורץ אחרי שון לכיוון הבית.
"אבא דיי כבר בבקשה אל תהרוג אותו" צעקתי בהיסטריה ורצתי אחריהם. כשהגעתי לתוך הבית שניהם עמדו בסלון.
"אתה מת אתה פאקינג מת" צעק אבא והופתעתי, ידעתי שהוא יתעצבן כשהוא יגלה עליי ועל שון אבל ההתנהגות הזאת בהחלט לא אופיינית לו.
"תומר תירגע כבר, אני אוהב אותה ואני אתייחס אליה בכבוד אני נשבע." אמר שון בניסיון להרגיע אותו והמילים שלו באמת חיממו את ליבי אני רק מקווה שאבא ישתכנע.
"אתה תתחתן איתה, אתה שמעת אותי?, אתה נגעת בה ואתה תתחתן איתה." צעק אבא ושון נראה כאילו הוא עומד להתעלף.
"אבאא, אני רק בת שש עשרה, אני ממש לא מתכוונת להתחתן עכשיו ואתה ממש מגזים ממתי אתה כל כך פרימיטיבי?" צעקתי ורותם התפרצה לסלון כשאמילי מאחוריה.
"מה לעזאזל קורה כאן? מה פתאום אתם צורחים ככה?" שאלה רותם.
"הבן הזה שלך, מההתחלה הייתה לי תחושה לגביו, האמנתי לך שהוא ילד טוב." אמר אבא ורותם שלחה מבט קטלני לשון.
"מה בדיוק עשית?" שאלה.
"מה הוא עשה? אני אגיד לך בדיוק מה הוא עשה, מצאתי אותו ואת הבת הקטנה שלי באמצע אקט אינטימי חוצה גבולות" אמר אבא בזעם. אני חייבת לומר שבחירת המילים שלו כדי לתאר את מה שאני ושון עשינו הייתה מקורית ביותר.
"זה הכל?" שאלה רותם ונראה שהוקל לה.
"את ידעת?" שאל אבא בפליאה.
"אני יודעת כבר תקופה ארוכה שלשניהם יש רגשות אחד כלפיי השנייה אבל לא ידעתי שהם חצו את הגבול בין רגשות למעשים." אמרה רותם בקול נינוח ואז כאילו נזכרה במשהו מבטה הפך לחוץ.
"אוי אלוהים שון, בבקשה אני מתחננת, תגיד לי שהיית מספיק חכם כדי להשתמש באמצעי מניעה, רגע אתם בכלל קיימתם יחסי מין?" שאלה ורציתי לקבור את עצמי.
"אמא, את כזאת חסרת טקט, למען השם." נזפה בה אמילי.
"ברכותיי אחים שלי, הגיע הזמן." הוסיפה אמילי וגיחכה.
"אתם כולכם ידעתם, כולכם ידעתם ולא טרחתם לספר לי" אמר אבי ונשמע פגוע.
"אבא אני ממש מצטערת תכננו לספר לך, תכננו לספר לכולכם אבל חששנו וחיכינו לזמן המתאים לעשות את זה כמו שצריך." אמרתי.
"תומר אני באמת מצטער שגילית על זה בצורה כזאת אבל אני באמת אוהב את מיה ואני אשמור עליה ואכבד אותה אני מבטיח." אמר שון וריגש אותי עד דמעות. לעזאזל, אני במחזור, ההורמונים משתלטים עליי וגורמים לי להיות רגישה כל כך. למרות שברגע זה אני מודה על המחזור כי הוא זה שמנע מימני ומשון להתפרע לגמרי ברכב קודם.
"כן, ראיתי איך כיבדת אותה ברכב, ממש שמרת על הצניעות שלה." אמר אבא בלגלוג.
"אוקי, מספיק עם זה תומר, אני מבינה שזה הלם בשבילך אבל הילדים מאוהבים ורוצים להיות ביחד, אתה מוזמן להחמיץ פנים תקופה עד שתשלים עם זה בסוף אבל אתה ממש לא תמנע מהם להיות ביחד." אמרה רותם.
"ושתיכן" הוסיפה רותם והצביעה עליי ועל אמילי.
"יש לנו שיחה צפופה." אמרה בטון מזהיר.
"וגם לנו יש שיחה צפופה דון ז'ואן" אמרה והצביעה על שון במבט נרגז.
"עכשיו תעלו למעלה" צעקה בכעס. שון אמילי ואני צייתנו ועלינו במדרגות.
"ושכל אחד ילך לחדר שלו" צעקה כשהגענו למעלה.

*****
שון התפרץ לחדרי בלי לבקש רשות.
"מה קורה אהובה?" שאל והתמקם לצידי במיטה. כשלא עניתי הוא השכיב אותי על הגב וטיפס עליי.
"למה את בוכה מותק?" שאל וניגב את דמעותיי.
"אתה תחשוב שאני תינוקות." אמרתי בקול רועד.
"אולי, אבל את התינוקת שלי." אמר ונישק את שפתיי.
"נו דברי כבר" אמר ונישק את צווארי.
"אני ממש מבואסת שאכזבתי את אבא שלי בצורה כזאת" אמרתי תוך כדי שאני מתייפחת. שון שתק ונתן לי להמשיך את דבריי.
"הייתה לו תדמית כל כך טובה עליי ואני ניפצתי אותה, בטח הראש שלו מדמיין את התרחיש הגרוע מכל." אמרתי והבכי שלי התחזק.
"נו באמת מיה, הוא אבא שלך, הוא לא חושב עלייך דברים רעים. ההתנהגות שלו היום הראתה עד כמה הוא אוהב אותך ואת חשובה לו. הלוואי ולאבא שלי היה אכפת מימני כמו שלאבא שלך אכפת מימך." אמר וליטף את פניי.
"אני אוהבת אותך שון, אני רוצה שאבא שלי יקבל אותנו." אמרתי בדמעות.
"אל תדאגי מותק, הוא יקבל אותנו אבל נצטרך הרבה סבלנות, ייקח לו זמן להשלים עם זה אבל בסופו של דבר הוא יאלץ להתמודד עם זה." אמר בקול מרגיע וחיבק אותי.

****

כשאמילי ואני חזרנו מבית הספר למחרת רותם ביקשה שניכנס לחדר שלה.
"שבו בבקשה בנות" אמרה והנחתה אותנו לשבת על מיטתה.
"לאור הגילויים האחרונים כאן בבית החלטתי לתפוס את שתיכן לשיחה." אמרה רותם. אוי אלוהים בבקשה שזאת לא "השיחה".
"אמא, את מתכוונת לדבר איתנו על בתולים, סקס בטוח ואמצעי מניעה?" אמרה אמילי וחוסר הטקט שלה גרם ללסת שלי ליפול, אין ספק שהמשותף לרותם ואמילי שלו זה חוסר הטקט שלהן.
"כי אם כן צר לי לבשר לך אבל אני לא בתולה, עשיתי את זה מזמן ואני מודעת לכל הסכנות ולכל אמצעי המניעה הקיימים, אל תשאלי שאלות ולא תשמעי שקרים, זה כל מה שאפרט בנושא" הוסיפה אמילי והרגשתי מסוחררת מעוצמת הגילוי שלה.
"מודעת לכל הסכנות ואמצעי המניעה הקיימים?" שאלה רותם בנימה עצבנית.
"אז אם את כזאת חכמה אמילי שלו ומודעת לאמצעי המניעה הקיימים, למה לא חשבת לעדכן אותי שאת מקיימת יחסי מין כדי שנקבע תור לרופא נשים ותתחילי לקחת גלולות נגד היריון?, הרי את מודעת לכך שקונדום יכול להיקרע, כך את בעצמך נולדת." אמרה רותם והחווירה כשקלטה את משמעות החלק האחרון של המשפט. אמילי בתגובה פשוט התגלגלה מצחוק, אני לא יודעת מה לא בסדר איתה, אם היו אומרים לי דבר כזה סביר להניח שהייתי נעלבת, אבל לאמילי ורותם יש קשר מיוחד שכנראה לא אבין אף פעם.
"אמא בחיי את כזאת היסטרית, התביישתי לספר לך והרגשתי לא מוכנה לספר לך, אני מבטיחה לך ששמרתי על עצמי ועכשיו כשאת יודעת אשמח שנקבע תור לרופאת נשים, אשמח שמי שתבדוק לי שם למטה תהיה אישה, איליי מאוד רכושני." אמרה אמילי ושוב פערתי את פי בהלם מוחלט.
"אני לא מבינה אפילו למה היה לי ספק, ברור שזה קרה עם איליי, אתם מאוד קרובים לאחרונה למען האמת, אתם ביחד?" שאלה רותם.
"כן, אנחנו ביחד, אל תגידי לשון כי.." אמרה אמילי ורותם קטעה אותה.
"לא לא יקירה, ברגע שנצא מהחדר הזה את תלכי לאח שלך ותספרי לו, המשפחה הזאת גמרה עם סודות ושקרים, מובן?" שאלה רותם בקול סמכותי.
"מובן" אמרה אמילי.
"אוקי, נעבור אליך מיה, את ושון כבר עליתם רמה או שאתם עדיין ברמה א'?. תעני לי בכנות בבקשה." שאלה רותם וניסוח השאלה שלה הביך אותי בטירוף, היא ואמילי לגמרי לא מצטיינות בטקט.
"כן, אני זקוקה לגלולות." השבתי בביישנות.
"אוקי, שתי תורים לרופאת הנשים." מלמלה רותם.