פתאום להתבגר

פרק 37 - כל עולמי

מיה

אולם האירועים היה קטן ויפה, מעוצב בגווני לבן וזהב עדינים והשולחנות העגולים ששמורים לאורחים היו מסודרים בכדי שלמות. אני לא מאמינה שסוף סוף הגענו לרגע הזה, רותם ואבא מתחתנים. החודש האחרון עבד על טייס אוטומטי, בית, בית ספר, הכנות לחתונה ושוב פעם בית.  שון סיפר לי שקבע עם מישהי מהשכבה שלו לצאת לנשף סיום הלימודים והכיר בינינו בבית הספר. קוראים לה שני והיא ממש נחמדה והכי חשוב, היא מבינה שהם יוצאים לנשף בקטע ידידותי בלבד. בשבוע שעבר שוב נסענו ארבעתנו לפגוש את רון ואיזבל. שון ממש התחבר לרון וטען שהוא מזכיר לו את עצמו בתור ילד. אני כמובן מאושרת עד הגג מהמצב, נראה שמאז שכל הסודות התגלו ושון אפשר ללב שלו להרגיש הוא הרבה יותר קליל, הוא כבר לא מריר ועצבני כפי שהיה כשהגעתי לחיפה, הוא נראה מאושר, מאושר באמת. כשהוא מחייך אני מאמינה לחיוך שלו, כשהוא צוחק אני מאמינה לצחוק שלו ומבחינתי זה הכל. הפסקנו להסתתר, לפני שבועיים הוא נישק אותי בפומבי בבית הספר נשיקה שלא מביישת את חדר המיטות. בתור מי ששונאת תשומת לב קיבלתי בעקבות הנשיקה די והותר. אנשים דיברו וריכלו אבל את שון זה ממש לא עניין ואם הוא מסוגל להתעלם מרעשי הרקע אז הכרחתי את עצמי לעשות כמותו. הגיע הזמן שגם אני אשאיר את העבר בעבר ואתחיל להיות הבחורה שאני רוצה להיות, להיות מיה מור בלי לדפוק חשבון לאף אחד.
"מיה בואי כבר, אנחנו צריכים לקבל את האורחים, שון מחכה לנו בכניסה." אמרה אמילי. ניגשתי אליה ונדהמתי מכמה שהיא יפה.
"כסוף מחמיא לך בטירוף" אמרתי ובהיתי בשמלה הכסופה הצמודה שלבשה. היא נצנצה וזהרה ממש כמו אמילי.
"אני מניחה שאני יכולה להגיד אותו הדבר עלייך, השמלה הזהובה הזאת מתאימה לך לשיער." אמרה אמילי ובחנה את שמלתי. לבשתי שמלת מיני בגזרת מחוך סטרפלס זהובה ומנצנצת בדוגמת מעטפה בירכיים. שערי היה מוברש בגלים והמאפרת איפרה אותי בגוונים זהובים עדינים שהתאימו לשמלה.
"שנרד?" שאלה והנהנתי בהסכמה. יחד ירדנו מחדר ההתארגנות שמעל האולם.
"סוף סוף, כבר חשבתי שתכננתן להבריז ולהשאיר אותי לקבל את האורחים לבד." רטן שון כשראה אותנו בכניסה לאולם. הוא נראה מדהים בחליפה השחורה שלבש, החולצה המכופתרת הלבנה הייתה חלקה ללא עניבה ופתוחה בכפתור העליון. התקדמתי אליו ונישקתי אותו בחוזקה על שפתיו.
"מה זה צריך להיות?" שאל כשהתנתקתי מימנו.
"השתקתי אותך." אמרתי בהתגרות.
"החוצפה שלך תעלה לך ביוקר מיה, אל תשכחי שבסוף החתונה אנחנו חוזרים לבית ריק, יהיה לי את כל המרחב שבעולם להעניש אותך." לחש באוזני בהתגרות כדי שאמילי לא תשמע. רותם ואבא סגרו מלון למשך הלילה כדי לחגוג את ליל הכלולות. אלוהים, אני ממש לא רוצה לחשוב על ליל הכלולות של אבא. לצערי המצב בינינו לא חזר לקדמותו מאז גילה עליי ועל שון והמתח באוויר הוא פשוט נורא. אמילי הולכת לישון אצל איליי לאחר החתונה ואני לא מאשימה אותה, מאז שהם ביחד היא ישנה אצלו לעיתים קרובות, יש לבחור אחוזה שלמה שריקה כמעט כל השנה. בכל מקרה, לא יהיה אף אחד בבית הלילה מה שאומר שלי ולשון יש מרחב לעשות כל העולה על רוחנו.
"אני ממש מצפה לזה" השבתי בהתגרות ואמילי נחרה.
"קדימה יוניי אהבה שלי, תתמקמו ליד הכניסה, האורחים צריכים להגיע ממש בקרוב." איליי המציא לי ולשון את הכינוי הטיפשי הזה לפני שבועיים ומאז הוא ואמילי לא מפסיקים לקרוא לנו ככה. אני ממש אוהבת אותם ביחד ונראה שאיליי גורם לאמילי להיות מאושרת אבל לפעמים אני מבינה למה שון שונא את הזיווג הזה. הם מהזוגות האלו שמציקים לכולם ויש להם בדיחות פנימיות שלהם שאף אחד לא מבין. אמילי התקדמה לעבר הכניסה ונעמדה לפניי קיר הורדים הלבנים. האורחים התחילו להגיע לאט לאט ופגשתי דודות ודודים של שון ואמילי אבל דבר לא הכין אותי לסבתא שלהם.
"היי סבתא" אמר שון ונשק לקשישה המטופחת.
"שוני חמוד מה שלומך?" אמרה וצבטה את הלחי הימנית שלו. התאפקתי לא לפרוץ בצחוק.
"מצוין סבתא, הרבה זמן לא ראינו אותך." השיב.
"אתה יודע איך אני וסבא שלך אוהבים לחיות, נודדים ממקום למקום, בדיוק חזרנו מרומא, היה מקסים." אמרה בחיוך.
"אם כבר סבא, איפה הוא?" שאל שון.
"מחפש חנייה." השיבה.
"ככה נטשת אותו?" שאל בקריצה.
"אל תתחיל איתי שון, אולי במקום לדבר שטויות תציג לי את הגברת, אמא שלך סיפרה לי שיש לך חברה, זאת היא?" שאלה סבתו והצביעה עליי. כחכחתי בגרוני.
"ממ כן, אני מיה מור, החברה של שון והבת של החתן." צחקקתי והושטתי את ידי לסבתו.
"אילנית, סבתא של החמור הזה." הציגה את עצמה ולחצה את ידי.
"גם את חושבת שהוא חמור?" שאלתי בגיחוך.
"מהיום שהוא נולד" השיבה וצחקקתי.
" אני מבין שאתן נהנות לצחוק על חשבוני." הצהיר שון.
"אני חיה כדי לצחוק על חשבונך." השבתי בחיוך והוא נישק את ראשי בחיבה.
"חמודה החברה שלך, אני צריכה לשאול אותה כמה שאלות בארבע עיניים." אמרה אילנית.
"מה את צריכה לשאול אותה?" שאל שון והאדים.
"טוב, אני מסוקרנת לדעת אם הנכד שלי ירש כמה דברים מסבא שלו." אמרה והסמקתי בתגובה. אולי אני מפרשת אותה בצורה מינית והיא בכלל מתכוונת לכך ששון ירש מסבא את הכישרון במתמטיקה או שיט אחר. מצד שני בשביל לדעת אם הוא טוב במתמטיקה היא לא צריכה אותי ולפי המבט שעל פניו של שון נראה ששנינו פירשנו את סבתו באותו האופן. שון כחכח בגרונו.
"כן בטח סבתא אבל כרגע אנחנו מקבלים את האורחים, אמא תהרוג אותנו אם נזוז מהעמדה."
"בסדר, בינתיים אני אלך לאחותך, שמעתי שהיא התחילה לצאת עם החבר הפושטק שלך הבלונדיני העשיר שחושב שהוא הבן של אלוהים." אמרה אילנית.
"הפושטק הזה בדיוק הגיע." אמר איליי שהופיע מאחוריה.
"כן, בדיוק עלייך דיברתי, שמעתי שאתה יוצא עם הנכדה היפה שלי, אני מקווה שאתה מתנהג כמו ג'נטלמן." אמרה ומבט עוקצני על פניה.
"ברור סבתוש, לעולם לא ארצה להתעסק איתך, יש לי הרגשה שאת מסוכנת ביותר." אמר איליי תוך כדי שהוא תופס את ידה של אילנית ומנשק אותה כמו ג'נטלמן אמיתי. בחיי שהבחור הזה לא שפוי, הוא כרגע פלרטט עם הסבתא של החברה שלו?. לעולם לא אבין.
"איליי, סבתא, טוב לראות אותכם." אמרה אמילי שניגשה אלינו לאחר שסיימה לשוחח עם בן הדוד שלי דביר. אני חושבת שהוא ניסה להתחיל איתה אבל אין לו מושג שהיא תפוסה חזק. בכל מקרה איליי הגיע ועכשיו יהיה לו.