טיפות דם הן אדומות, וזה לא משנה אם אתה מלאך, שרף, בן אנוש או ישות אחרת לחלוטין. דם אדום כמו שהשמיים כחולים והדשא ירוק. לא ירוק עמוק כמו האבן בשרשרת שנעוצה בבטן שלה, אבל ירוק אביבי שמעורר את ההרגשה שכל העולם חזר לתחייה פעם נוספת. הירוק מוקף האדום שיקף את עינייה המביטות. היא צפתה, ללא האפשרות לעצור את זה כשידה תלשה את המחרוזת המוכתמת בדמם של שני מלאכים מתוך גופה.
כנפיה ורגליה קרסו כמעט באותו הרגע, והיא נפלה, כנפיים פוגעות ברצפה ראשונות. "אווץ'." מילמלה.
המסדרון היה ריק, ואייבין לא הייתה שם. בין גל כאב למישנהו קליאו קיוותה שמישהו אכן לקח את הנערה למרפאה.
***
לקאי לא היו תוכניות מיוחדות להמשך היום, החודש או חייו. למה לטרוח, כשאתה במילא בן אלמוות? מלבד לדבר (ו, כיוון שהוא עדיין, ובכן הוא, גם לעצבן) למיעוט שהיה מסוגל לראות ולשמוע אותו לא היה הרבה שהוא יכל לעשות.
ההכשרה שלו בתור אדון צל נראתה פעם כמו תוכנית כל כך טובה; להיות המתמחה המוצלח ביותר, ללמוד את כל המאגיה השחורה שיכל, לקרוע את מרקם היקום ואז לבנות אותו מחדש בדמותו. אתם יודעים, משהו פשוט ומעניין.
לצערו, הגורל לא תמיד מסכימה לתת לו לעשות כרצונו. הייתם חושבים שהיא יכלה להיות יותר נחמדה לבן הדוד מדרגה עשרת אלפים ומשהו שלה, אבל היא כזו נוקשה שאפילו הסטייה הכי קטנה במארג הזמן זה לא בסדר ו'יכול היה לגרום למוות של כל האנושות'. מדברים על הגזמות.
הוא גילגל עיניים בלתי נראות אל התקרה.
במחשבה הגיוניות, לא הייתה סיבה לכוון את זה אל התקרה - גורל הסתובבה בכל מקום על פני האדמה אבל לא בשמים. היא די שנאה את השמיים. כנראה הוא בילה יותר מידי זמן עם בני אנוש לאחרונה.
קאי נאנח בקול רם - טוב, בקול רם בשבילו: אף אחד אחר לא שמע אותו. הנסיכה הייתה היחידה ששמעה אותו וגם זה רק אם צעק. זה הציק בגרון הלא מוחשי שלו אחרי מספיק זמן.
טעות אחת קטנה והוא תקועה ככה לנצח. האחיות ההוגנות. איזה בדיחה.
"נסיכה קטנה!" קאי התנער. המחשבות האלה לא עוזרות והן נמאסו עליו כבר לפני מאה או שתיים. "זמן ללכת!"
הילדה - הוא נאלץ להזכיר לעצמו שוב שהיא רק בת 14 - התנערה ממגע הרפאים שלו. חיוך קונדסאי עלה על פניו. קאי התקרב לאוזנה, ובצעקה הכי חזקה שיכל להפיק צרח "נסיכה!".
הולי קפצה במקומה, שיערה מכסה את פניה לחלוטין ברעמה עבותה של תלתלי דבש. "תפסיק את זה!" היא נזפה, מנסה ונכשלת להחניק פיהוק.
"עייפה קצת, נסיכה?" שעשוע מילא את קולו, ואילו היה לו פה מוחשי הוא היה מתוח בחיוך.
הולי נתנה לכיוונו המשוער מבט מצמית. "אתה. הערת. אותי." היא מיצמצה. "מה השעה?" היא פנתה לגשש אחר שעון.
"השעה לקחת את התיק שלך ולעוף!" הוא ניסה לשלוט בהצהלה בקולו אבל לפי פניה של הנסיכה הקטנה הוא לא ממש הצליח בכך.
היא הטתה את ראשה בשאלה. "אתה בא איתי?"
"את מתנגדת לזה, נסיכה קטנה?"
"זה לא מה שאמרתי," הולי הביטה ישירות אליו, כאילו יכלה גם לראות אותו. לרגע תקווה מילאה את ליבו הלא קיים. ואז המציאות חזרה להטיח בו אגרופים. היא לא מסוגלת לראות אותו. גם לשמוע אותו היה קשה עבורה. קאי בלע את הגוש שעמד בגרונו. לעזאזל עם האחיות.
"אה, אז את מתוודאה על אהבתך הנצחית אלי. הבנתי." צחוקו נשמע מאולץ מעט. כמו בכל פעם שראה אותה ונזכר שבקרוב היא תגדל יותר ממנו, שתקוע בן 16 לנצח.
היא הביטה לעברו, פניה חתומות. "גם את זה לא אמרתי."
"טוב, בסדר."
"למה אתה נשמע חצי קלאץ' מבואס אבל?" הולי צחקה. "אין לך איזה חברה בלתי נראית לארח לך לחברה שאני עסוקה?"
"אני לא הולך לענות לזה, נסיכה."
YOU ARE READING
האקדמיה
Romanceבעולם של מלאכים יש שני סוגים: מלאכי אור ומלאכי אופל. קליאו ואמילי הן מלאכיות אור. אנדריאה היא מהממלכה הצפונית. היא הנסיכה של אותה ממלכה. והיא גם מלאכית אופל. דניאל הוא חצוי. חצי מלאך אור וחצי מלאך אפל. הוא הנסיך ויורש העצר של הממלכה הדרומית. הם נ...
