האקדמיה

פרק 7: מי אתה קאל? אה, ושיעור ממש משעמם

אחד המודיעים הרים את ידו בחשש. "אנדריאה לא מתה."

"מה?!" המנהיג התיז רוק על כל השולחן. "ראיתי אותה! אפילו עם הטיפול שיש להם בעיר הבירה היא לא יכלה לשרוד! הרעל אמור היה להרוג אותה!

"אלה אם כן... כמובן, היא עכשיו בת 16... היא מצאה אותה.. זה ההסבר היחיד.." מילמל. "הישיבה משוחררת! זמנו אלי את מבצעי הפעולות!" צעק, והשיב את תשומת ליבו למודיע.

"ואתה! אתה כלום, פחות מהאפר על הנעליים שלי, אבל הבאת מידע יקר. תזכה לחיות הלילה."

***

הכיתה היתה בדממה מלבד כדור נייר שעבר מצד אחד לשני. המלאכים הטהורים ישבו בצד ימין של הכיתה והאפלים בצד שמאל. במרכז היה טור שולחנות ריק - הפרדה טבעית בין האפלים לטהורים.

אנדריאה התיישבה בביישנות בצד המלאכים האפלים, אלה קיבלו אותה בשמחה. נסיכה מהממלכה הצפונית ביחד איתם - ניצחון על המלאכים הטהורים.

קליאו עדיין לא הגיעה כשהמורה, מר פרד-לי נכנס. מר פרד-לי היה מלאך ללא כנפיים. הוא נולד בלי כנפיים, בדומה לכל שאר המלאכים חסרי הכנפיים. הם הוגבלו לעבודות זוטרות בעולם המלאכים או שיכלו להסתוות בין בני האנוש ולהתעלם מהקשר המלאכי שלהם. רוב המלאכים חסרי הכנפיים חיו בעולם האנושי, אבל מר פרד-לי אהב ללמד מלאכים, לראות איך הם מתפתחים מעבר ל"הם אפלים והם טהורים - אי אפשר לערבב."

מר פרד-לי דיבר בקול מונוטוני. (יאיי למדנו מילה חדשה! מונו - יחיד, טוני - טון.) "ועכשיו נחזור להתחלה שנת לימודים... בוב הכובש הרס את הממלכה הדרום מערבית..."

חצי שעה אחרי תחילת השיעור, כשכל המלאכים האפלים כבר כמעט נרדמו, ואפילו המלאכים הטהורים התייאשו והפסיקו לכתוב ולסכם את השיעור, הדלת נפתחה בביטחון.

קליאו חייכה בביטחון עצמי (מזוייף) לנוכח כל המבטים שננעצו בה. היא צחקה והתיישבה ליד השולחן הקדמי בטור האמצעי, זה שאיש לא העז להתיישב בו. קליאו שמה רגליים על השולחן, וזכתה לשריקות מצד המלאכים האפלים כשראו את גובה העקב ואת צבע הבגדים שלה. (שחור כמו הלילה). רצועת עור לבנה הציצה מבעד למחשוף החולצה שלה כשרכנה קדימה והוציאה את הטלפון שלה.

אנדריאה קמה ועברה לשבת ליד קליאו, עדיין בצד המלאכים האפלים. במעשה הזה, כאילו סימנה להם שהמלאכית הטהורה הזו, שלבושה כל כך מוזר, כמו מלאכית אפלה, היא בסדר.

אמילי התיישבה כמו תמונת מראה, מהצד של המלאכים הטהורים.

קליאו השוותה בין שתיהן בראשה. יש את אמילי, עם הכנפיים הלבנות הנוצצות והצחוק הכובש, האופטימיות והנטייה להגזים, ומצד השני יש את אנדריאה, עם הכנפיים השחורות מכוסות התחרה, המרגשת והמסתורית, ונחמדה ובעלת השפעה ואסירת תודה, זו שהיא מכירה מאתמול וכבר גילתה לה דברים שלא גילתה לאף אחד.