האקדמיה

פרק 13: סרט, ברזל, ודמעות

הולי ישבה על הספה הענקית, מצופה חריטות עתיקות ובלי ספק יקרה מאוד, וצפתה בסרט. המשרתת האישית שלה, ליאנרה, הייתה האחת להקרין אותו. היכולת שלה הייתה להקרין זיכרונות או מחשבות על גבי  משטחים, ולפיכך יכלה להציג להולי מגוון בלתי סופי של סרטים.

ליאנרה לקחה קלאסיקות כמו 'מלאך אור ומלאך אופל' ושינתה את הסוף, כך שהולי אף פעם לא ידעה מה הולך לקרות, לא משנה כמה פעמים צפתה באותו הסרט. למעשה, הולי הייתה אמורה לעבוד על מצגת פילנתרופית לישיבת המועצה הבאה - לא שירשו לה להציג אותה, רק בשביל שהוד מעלתה תראה שהולי עושה משהו בכלל.

הסרט התקרב לסיומו, הולי ישבה על קצה הספה, מקפצת במקומה. היא לא יכלה לחכות לרגע בו השניים יגלו אחד על השני, ואז יתחולל הקרב. על הקיר ריצדה בחורה בלונדינית, תוספת של לינארה לסרט. הבחורה צרחה בקול צפצפני, ואז נפלה על הקרקע. חץ כחול כהה היה נעוץ ברגל שלה.

הולי ציפצפה בעצמה, והתמונה השתנתה במהירות, מראה את הבחורה חבושה ובחזרה על רגליה. הבחורה הזו הייתה, לפחות בגרסה של לינארה, הדמות האהובה עליה. לא משנה מה, לינארה ידעה שעל הדמות הזו עליה לשמור בחיים.

הנערה הצעירה התעסקה עם הקצה של שערה, מלפפת קווצה בגוון דבש סביב אצבעה. כל התסרוקת שלה נראתה כבדה ולא מתאימה לנערה בת 13, אבל להולי לא הייתה אימרה בנושא. אמה, המלכה איתלאה, הייתה האחת לשלוט בכמעט כל היבט והיבט מחייה של הולי.

היא לא הייתה כמו אחיה, דניאל. בעתידה של הולי לא הייתה הציפייה לשלוט במשהו, שלא כן בממלכה שלמה. לה יהיה מזל אם יאפשרו לה לשלוט בעצמה ולא יכריחו אותה לקבל איזה משרת דיפלומטית או משהו כזה. "ליאנרה," אמרה הולי וסימנה לה לעצור את הסרט במחוות יד אלגנטית. "אפשר לצאת החוצה? לא מעבר לחומות, רק לגנים או משהו? מחניק פה."

***
קליאו התחילה לדאוג. היא לא שמעה מאנדריאה מאז אתמול, ולמרות שלא היו להן שיעורים משותפים, בתקופה הקצרה שהכירה את הנסיכה היא בקושי הייתה בחדר שלה, ועכשיו פתאום היא רק בחדר שלה? משהו פה הסריח.

קליאו הייתה בדרכה לשיעור באותו הרגע, אבל היא הבטיחה לעצמה שתברר מה קורה מיד אחרי השיעור הזה. גם משובצת לה שעה חופשית, אז גם הזמנים יסתדרו.

השיעור הזה היה בכיתה שונה, במסדרון מבודד. לא היה שם אף אחד מלבדה, והדלת לכיתה נראתה מוזר - דלת מתכת צבועה, בעוד בשאר הקמפוס היו דלתות עץ כהות. זה כנראה לא היה מעורר סימני אזהרה אצל קליאו, אם הצמיד שלה לא היה מתהדק מעצמו על היד שלה ככל שהתקרבה לדלת. ברזל טהור אם כך.

היא חיטטה בתיק שלה אחרי מפה, יודעת שלא יכול להיות שזה השיעור שהיא אמורה להגיע אליו. ממעמקי התיק, אחרי שעברה גומייה סגולה וכמה עגילים שחשבה שאיבדה, היא מצאה את המפה, מקומטת וקרועה בפינה. קליאו נסוגה אחורה במהירות, מעופפת באוויר מטר או שניים מעל הרצפה. היא טעתה בדרך?

קליאו זינקה אל המסדרון הראשי, ומשם אל אחת הקומות הצפופות יותר. דלת ברזל טהור באמצע הקמפוס? איך? למה? קליאו נשענה על עמוד, מאפשרת לתלמידים לעבור סביבה. מי כבר יכול לנסות להפיל אותה במלכודת כזו? היא זינקה בחזרה אל זרם התלמידים העפים, עוצרת מול חדר 541.

***
314. הוא היה במקום ה314 לראש הארגון. לרגע קצר, מזכיר 314 הרשה לעצמו לדמיין את החיים כחבר מועצה עם שם, או אפילו רק כחבר מועצה 2. הם העבירו את הנסיכה לאחד מהבתים הבטוחים, ושם חיכו לו שומרים 2004 ו1675.

השניים האלה התגייסו למטרה כמה שנים אחריו, והוא הכיר אותם מאז ילדותם. הם היו שניים מהטובים בכיתתם, ורק חוסר מזל עצר אותם מלקבל מספרי שומרים גבוהים יותר.

מזכיר 314 נכנס אל הבית הבטוח, בוחן את המבנה. הוא היה מרוהט בפשטות - שלושה חדרים ומזווה. חדר הכניסה היה צר, מאפשר מעבר לאדם אחד בכל פעם, למקרה של התקפה. שניים מהחדרים האחרים היו חדרי שינה, מרושתים במיטות קומתיים. חדר האוכל והמטבח היו אותו חדר, והמזווה היה מצוייד היטב. על הקיר המרוחק של המזווה היו כל הנשקים שהם יזדקקו, כולם מתוחזקים היטב.

***
אנדריאה שכבה על גבה, הכנפיים שלה מייללות בחוסר נוחות. היא עדיין הייתה קשורה לכיסא, ולא ידעה איפה היא. הם הזיזו אותה, את זה היא יכלה להרגיש. ולפי הקולות שלהם הם היו שניים או שלושה, אבל אנדריאה לא יכלה להיות בטוחה.

קאל היה איתם. קאל! מתי זה קרה? דמעות התערבבו בדם על פניה. הם כיסו את העיניים שלה, ועל פי מחאות הכנפיים שלה הם גם קשרו אותן זו לזו. זה יהיה זמן נהדר לגלות את הכישרון שלה, בתקווה שהוא שימושי. אנדריאה נאנחה אל תוך מחסום הפה.

נדמה היה שברגע שהשמיעה קול כל שהוא, יותר לא יכלה לעצור את שטף הפניקה שעבר בה. יבבה אחרי יבבה היא בכתה, והפגיעה בראש שלה כאבה וגם כל הנקודות שנפגעו בפעם הקודמת ו-והיא לא יכלה להאמין שזה קורה שוב, והיא-היא נחטפה עוד פעם ו-והיא כנראה תמות פה ואף אחד לא ידע וזה יהיה עוד אחת מהמעשיות האלה שמספרים לילדים לפני השינה, ו-ו-ואנדריאה בכתה, יבבות גדולות, מפוחדות.

-
טוב, אז זה קצת יותר מ750 מילים. אז בלי תלונות, כע? יש לי יותר זמן לעבוד על זה עכשיו, אז הנה עוד פרק.