_____
אנדריאה שירבטה בשולי המחברת שלה. מבין כל השיעורים שלה עד כה, שיעור מתמטיקה היה השיעור המשעמם ביותר באקדמיה. אולי זה היה מכיוון שלא הבינה חצי מדבריו של המורה (מה זה בכלל שדות מספרים?) ואולי זה היה מכיוון שהיא לא הכירה אף אחד מהתלמידים - לא קליאו ולא דוריאן למדו את השיעור הזה - אבל אנדריאה העדיפה לשרבט קישקושים קטנים וחסרי משמעות בשולי המחברת שלה מאשר להבין את הבליל חסר המשמעות שבקע מפיו של המורה.
במשך ארבעים דקות מייגעות נוספות, אנדריאה ניסתה להקשיב לפחות בחצי אוזן. ואז השיעור הזוועתי נגמר. אנדריאה החניקה אנחת הקלה. היא לא יכלה לחכות לצאת מהכיתה המחניקה. במקום לחכות עד שהמעבר יתפנה, אנדריאה חמקה דרך אחד החלונות. זה היה טיפשי. מאוד טיפשי. מאוד מאוד טיפשי אפילו. אבל לא היה אכפת לה. יכול להיות שהצלקות מהחטיפה ישארו לתמיד, - וישוו לה מראה מאוד לא נסיכותי - אבל הכנפיים שלה פעלו. היא דאתה על זרמי האוויר הקרירים של תחילת הסתיו, מועדת צעד או שניים בנחיתה. חיוך רחב קימט את פניה. היא התגעגעה לזה.
אנדריאה נשמה את האוויר הצלול. גשם ירד בלילה.
היא הסתובבה בזמן לראות את מלאך אפל אחר מתקרב. מלאך מוכר, עם כנפיים גדולות ממסגרות את דמותו. גדולות מאלה אנדריאה רק על מלאכית אחת. ואז משהו פגע בראשה. חזק. היד שלה הושטה אוטומטית אל האזור הצורב, וחזרה מכוסה אדום שחור. הזוויות של הראייה שלה השחירו. אנדריאה הגתה בלי קול מילה אחת, שם אחד, כשפנים כהות מצללים רכנו מעליה, מעוותות משנאה. "קאל."
***
דניאל בהה בתקרה. מתחת לעינייו היו שקים שחורים עמוקים, מכריזים שלא ישן כלל במשך השבוע האחרון. הוא שכב ללא תנועה, עינייו ממוקדות באותה נקודה קבועה במשך כמעט חצי שעה. זה לא היה חדש או יוצא דופן במיוחד - הוא נהג לעשות זאת גם בבית, או בפנימייה האחרונה בשרשרת. לפני שנזרק ממנה, הכוונה. זה עזר לו לסדר את המחשבות שלו, ולהכניס דברים לפרספקטיבה.
נראה שדניאל הגיע למסקנה כזו או אחרת, מכיוון שהוא נעמד בתנועה גמישה, פורס את כנפיו הזהובות. הוא החליף בגדים בכמה תנועות זריזות, פרע את השיער שלו בסגנון הרגיל, עצר בכניסה לחדר להסתכל בהשתקפות אפורת העיניים שלו ולגחך בשביעות רצון ויצא.
***
קליאו התעוררה. את הלילה האחרון היא העבירה על הכיסא, בבהייה ממושכת באותו ציור אפלולי. כנראה שהיא נרדמה באיזה שהוא שלב, אך קליאו לא זכרה מתי. מבט חטוף אל השעון המעורר גילה לה שהיא מאחרת. בגדול. היא פלטה אנחת ייאוש שקטה.
היא הפסידה כבר שלושה וחצי שיעורים, והיא כנראה תאחר גם לשיעור הבא - התעמלות. היא החניקה אנחה נוספת, בהתה בתקרה במשך כמה שניות ונכנסה למקלחת. היא התקלחה במהירות, חופפת את השיער - היא כבר מאחרת, מה ישנו עוד כמה דקות?
לבושה בחולצת טריקו רפוייה ומכנסי ג'ינס שבהחלט לא מתאימים לספורט, קליאו אספה את השיער עדיין מעט לח שלה בזנב סוס מבולגן, עייפה מכדי לטרוח ולסדר אותו בצורה אחרת. היא נעלה זוג סניקרס שחורות ועליהם כמה כתמי צבע שמעולם לא טרחה להסיר, (למעשה היא די חיבבה אותן ככה, חבוטות ומכותמות והכל) ויצאה מהחדר. למרות שזה הרגיש הרבה יותר, זה עדיין היה רק השבוע הראשון של הלימודים.
ועם המחשבה המדכאת במעט הזו, והשאלה שמהתשובה היא מעט חששה, - מה עוד יקרה השבוע? החודש? השנה הזו? - קליאו ירדה אל המגרש.
***
מזכיר 314 עדיין לבש את הפנים של קאל. אם המנהיג ישמע על זה לפני הזמן… הוא יאבד את ראשו. ואת אשתו וגם את הילדה הקטנה שלו.
אבל אם הוא יסתיר את זה מספיק, אם הוא יוכל לשמור על זה בשקט רק עד הזמן המתאים, הוא יזכה למושב במועצה הפנימית. הוא יקבל תואר כבוד. ושם! הוא יוכל לקבל שם!
הוא לקח נשימה עמוקה, מנסה שלא לחשוב על האפשרות הראשונה. הנסיכה ישבה קשורה כנגד כיסא מאחוריו, חברי משמר 2004 ו1675 משגיחים על כל תנועה שלה. הכנפיים השחורות שלה שמוטות ונגררות על הרצפה בעודה שרויה בעילפון שהפיל עליה. דם חום שחור התייבש לאיטו כנגד פניה, והשיער המוכתם ממסגר אותם, מדגיש את חיוורונה.
הוא טבל את העט בדיו וחתם את מספרו על המכתב.
______
כן, אנדריאה ואני עדיין בריב, והיא החליטה לא להקשיב. אז כע, תהנו. אה, וקצר קצת: 600 ומשהו מילים.
YOU ARE READING
האקדמיה
Romanceבעולם של מלאכים יש שני סוגים: מלאכי אור ומלאכי אופל. קליאו ואמילי הן מלאכיות אור. אנדריאה היא מהממלכה הצפונית. היא הנסיכה של אותה ממלכה. והיא גם מלאכית אופל. דניאל הוא חצוי. חצי מלאך אור וחצי מלאך אפל. הוא הנסיך ויורש העצר של הממלכה הדרומית. הם נ...
