האקדמיה

פרק 4: אנדריאה, נסיכת הממלכה הצפונית לרשותך.

מלאכית אפלה שכבה מכווצת על הקרקע, דם כהה זולג מכתפה. ידיה על בטנה, מנסות נואשות לעצור מהדם לזלוג דרך חתך מוצלב על בטנה.

קליאו התקרבה, נזהרת לא להבהיל את המלאכית. השנאה שחשו כל המלאכים הטהורים לאפלים נמוגה לנוכח המצב של המלאכית האפלה. קליאו פרסה את הכנפיים מעט, מספיק בשביל שיחשפו מעט זהרורי כסף ושידיה יתכסו בבוהק הכסוף אך לא מספיק בשביל לחשוף את גודל הכנפיים.

קליאו סובבה את הנערה המתייפחת והצמידה יד יציבה לבטן המשוספת. הבוהק התחזק בזמן שרקמות שריר התאחו. העור התחיל להיסגר מעל לבטנה של הנערה, מצולק מעט אך ללא פציעות. קליאו עברה לכתף בזמן שהנערה נרגעה, הפסיקה לבכות ומיששה בידה הבריאה את בטנה.

קליאו ריפאה את הכתף, מחייכת לעבר הנערה, משגרת מסר של 'את יכולה לסמוך עלי'. היא שאלה "מה קרה לך? איך נפצעת?" בלי באמת לצפות לתשובה.

להפתעתה, הנערה ענתה. "הם. הם באו ועינו אותי. אחרי שסיימו הם פשוט הלכו ואמרו לי 'אנחנו נחזור. מלאכים אפלים צריכים למות! מלאכים טהורים לנצח!' ושיספו לי את הבטן שוב, כדי שהפציעות יהיו טריות."

"אוי לא." אמרה קליאו ועברה לעצמות השבורות. "איך קוראים לך?"

"אני אנדריאה. נסיכת המלאכים האפלים מממלכה שבצפון, לשרותך." אנריאה חייכה קלושות. "ואת? מי המלאכית הטהורה שמסוגלת להתגבר על שנאה ואיבה כלפי בני עמי ובנוסף היא היחידה עם היכולת המיוחדת לרפא?"

"אני קליאו, אני סתם תלמידה."

"מה התאריך היום? נחטפתי ביום הראשון של הקיץ!"

"היום התחלתי את הלימודים. את מסוגלת להתיישב?"

"היום הראשון של הלימודים!?" אנדריאה התיישבה בתנופה. כנפיה היו פיסות עור מעוררות רחמים, מלאות חורים וחתיכות חסרות. קליאו נגעה בעדינות בכנפים שהתחילו להתאחות מעצמן.

אנדריאה נעמדה ונפנפה פעם או פעמיים בכנפיה המתוקנות. "תודה רבה לך, קליאו." היא קדה.

קליאו חייכה וקיפלה את כנפיה בחזרה לגודל הגיוני. הזוהר נמוג ומקור האור היחיד שנשאר היה כנפיה של קליאו. "אנדריאה, בואי לחדר שלי. תוכלי להתנקות שם וליצור קשר עם ההורים שלך."

אנדריאה הנהנה. "תקראי לי אנדרי, בבקשה"

קליאו משכה בכתפיה. "אין בעיה, הוד מעלתך."

קליאו חיבבה את אנדריאה הרבה יותר מאשר את דניאל.

שתי המלאכיות, אחת טהורה ואחת אפלה המריאו אל השמש העולה.