איתך (המשכון של לרגע והביתה)

2 - מאן

אז הגעתם 15 תגובות נכונות! גיליתם שהזוג הבא שלנו הוא.................... מעיין וז'אן!

זה היה ציטוט מהשיעורים הפרטיים שלהם בצרפתית.

יש הרבה קוראות שמשפפות אותם ביחד, אז...

קריאה מהנה :)

מעיין וז'אן - סוף הקיץ של כיתה י"א:

קול תקתוק נעליים על הרצפה וגלגלים מסתובבים על המרצפות. הדלתות הנפתחות של שדה התעופה חשפו את אולם הכניסה לפני מעיין, שעדיין לא ידעה אם היא מוכנה נפשית לקראת המשימה שעליה לבצע.

"ישראלית!" ז'אן הבחין בה בין עשרות האנשים ונופף לה ממקומו. הוא עמד באמצע האולם ואחז ביד אחת מזוודה ענקית. על גבו היה תלוי עוד תיק גב גדול, ובידו השנייה הוא לא הפסיק לסמן לה.

"אני רואה אותך, צרפתי," מעיין לא יכלה שלא לגלגל עיניים.

הוא חייך. "רק רציתי לוודא," ענה, ואסף אותה לחיבוק בין זרועותיו.

מעיין טמנה את ראשה בשקע שבצווארו, שכמו התאים במדויק למידותיה. איך תוכל להיפרד ממנו? שאיפות אחרונות של הבושם הצרפתי שלו, מבט אחרון בעיניים שלו, מגע אחרון של השפתיים שלו. ואז הוא יעלה על המטוס בחזרה לפריז. "אני לא רוצה שתלך," היא גילתה לו.

"מה את אומרת," אמר ז'אן בציניות, ומעיין צחקה. "ממש לא חשבתי על זה; להפך, כל הקיץ הייתי בטוח שאת מתה לבעוט אותי מהקיבוץ שלך."

"עשית המון רעש," תירצה מעיין.

"אני?!" הזדעק ז'אן, "אירחת במטר דשא מסכן חבורה של כמעט עשרים ישראליים, ואני זה שעושה רעש? אני? עם הנימוסים הצרפתיים המדהימים שלי?"

היא התגלגלה מצחוק. "שלא נתחיל לדבר על הנימוסים שלך, צרפתי. אתה לא יודע כמה אימא שלי מאושרת שאתה הולך סוף-סוף והיא לא תצטרך לראות איך אתה אוכל ספגטי בארוחת הערב."

ז'אן הרים גבה. "לאימא שלך יש אילו שהן טענות על הדרך שבה אני אוכל ספגטי?"

"לא רק זה..." מעיין נעמה במקומה. "איך להגיד בעדינות?" מלמלה במבט מושפל, "היא לא סובלת אותך."

"מה את אומרת," התפעל ז'אן בגבות מורמות. "הייתי בטוח שהיא מתה עליי."

"כן, כשהיא צעקה עליך כל הקיץ..."

"וניסתה להטביע אותי בבריכה של הקיבוץ..."

"ושמה לך רעל בארוחת הבוקר היום..."

"ורצתה ל - רגע! מה?"

מעיין התפוצצה מצחוק. "כן, אני באמת לא יודעת איך אתה עדיין בין החיים, ז'אן."

ז'אן שתק לכמה שניות, ואז קרא, "את רצינית?!"

"נראה לך?" הרגיעה אותו מעיין. "זה היה בצחוק. אבל יש לציין שהיא באמת לא מחבבת אותך במיוחד."

"שלא לדבר על אבא שלך," סינן ז'אן, "פעם אחת בכל הקיץ ישנתי אתך במיטה, וגם אז הוא התפרץ לחדר בארבע בבוקר והצליף לי בתחת, צורח איך אני מעז לעשות את זה ושאני בחור חרמן ודוחה." ז'אן שפשף את סנטרו כשמעיין צחקקה. "אני אפילו לא יודע מה זה חרמן." הוסיף ז'אן, ומעיין רק צחקה חזק יותר לשמע השקר הזה. לא היה לה ספק שהוא יודע מה פירוש המילה. "כלומר, כל מה שעשיתי הקיץ היה מתמימות גמורה..."

"כן, תמימות גמורה של נער בן 17 שנשאר בשבילי עוד חודשיים שלמים בארץ - "

"אני חושב שמה שבאמת הטריד את אבא שלך היה העובדה שאני צרפתי חתיך ומסוקס ושאת לא מסוגלת לעמוד בפניי," אמר ז'אן, כביכול מהורהר.

"לא, אני חושבת שמה שהטריד אותו היה בעיקר העובדה שאתה חתיכת חרמן, ז'אן."

ז'אן לא יכל שלא לצחוק. "ככה את נפרדת ממני, הא, ישראלית? אין לך שום דבר נחמד להגיד לי, לשם שינוי?" הציק לה, דוחף אותה בכתפו בשובבות.

מעיין חייכה. "כבר התרגלתי לשגע אותך, צרפתי. הרי ככה העברנו את כל החודשיים האלה. קצת חבל, לא?" היא קרצה לו, "לא היו לך תכניות אחרות להציע לי?"

"היו לי המון," על פניו של ז'אן עלה חיוך ערמומי.

"רגע, בוא רק נבהיר משהו - תכניות לא חרמניות, היו לך?"

"אני מעדיף לקרוא לזה רומנטיות."

"והעיקר שאחר כך אתה לא מבין למה ההורים שלי לא סובלים אותך..." היא הנידה בראשה בסלחנות ונישקה אותו. "קדימה, צרפתי. שלא תאחר לטיסה." היא לא האמינה שהיא זאת שאומרת את המלים האלה, שמזכירה לו שהוא צריך ללכת ממנה. אם רק הייתה שותקת, אולי הוא לא היה מספיק להגיע, והיה נשאר איתה עוד שנה שלמה בארץ...

ז'אן נאנח והביט בעיניה החומות והגדולות. "אני הקרבתי בשבילך חודשיים שלמים בישראל," לחש לה, "אולי את תבואי אתי לכמה חודשים לצרפת?"

מעיין הנידה בראשה. "אתה יודע שאני לא יכולה, ז'אן." הזכירה לו. "'פסגות' היא הבית שלי, ואחרי שנה שעברה, אני ממש לא עומדת לעזוב אותה שוב." לחשה, וידעה שבכך היא בעצם מסיימת את היחסים האלה אחת ולתמיד. ז'אן יעלה הערב על המטוס, והם לא יתראו חודשים, אולי שנים שלמות, אולי לעולם לא יפגשו שוב.

הוא הרפה את האחיזה בידיה. זה היה סימן; ממש בקרוב הוא עומד להסתלק. "אז אני מניח שזה להתראות." מלמל ז'אן. מעיין הנהנה, והם הביטו זה בזו שוב, תוהים מה צריך לעשות עכשיו, איך מנהלים פרידה כזאת, איך אפשר להגיד שלום.

"אתה צריך ללכת," דחקה בו מעיין שוב. היא ידעה שכל רגע נוסף שהם מעבירים כאן יחד רק יכאיב להם יותר כשתגיע הפרידה.

ז'אן הנהן. הוא העניק לה נשיקה ארוכה על שפתיה, נשיקה ששניהם לא יכלו אלא לכנות אותה הנשיקה האחרונה, ואז הם התנתקו, והוא אחז במזוודה שלו ואמר, "להתראות, ישראלית." והיא נשארה במקומה וצפתה בו מתרחק אל תוך שדה התעופה, גורר אחריו מזוודה ענקית ותיק גב גדול, הטעם שלו עוד בפיה.

__

ובנוגע לרמזים - תעברו להודעה (זה ממש ממש ממש חשוב!)