איתך (המשכון של לרגע והביתה)

3 - שבוע המתיחות (חלק 1)

סופרייז!!!

סיימתי את הפרק הזה מוקדם משציפיתי, אז אתם מקבלים אותו קודם!

הפרק הזה ממש, ממש ארוך, אז חילקתי אותו לשני חלקים: אחד יעלה היום, השני יעלה במוצ"ש.

אני יודעת שחיכיתם לפרק הזה, ואני ממש מקווה שהוא יצא טוב :)

חייבת להגיד שככל שיש יותר מתיחות ככה אני נעשית יותר יצירתית XD

או מקווה לפחות חחח

בקיצור, מקווה שתאהבו.

אה, ולפני שאני אשכח -

בפרק הזה יש מתיחות מטורפות והזויות לגמרי,

יש מצב שאתם עומדים לשנוא אותי לכמה זמן,

ויש גם קטעים קיטשיים וחמודים בטירוף.

ראו הוזהרתם ;)

3 - שבוע המתיחות:

יד קטנה ליטפה את פניה של שובל בעודה מנמנמת. היא התהפכה לצד השני של המיטה, אבל היד המשיכה לעבור על פניה, הלוך ושוב. שובל פקחה עיניים ופיהקה, מציצה בשעון. שש בבוקר. בדרך כלל הבנות היו קמות הרבה יותר מאוחר. "שחר," היא ידעה מי העירה אותה; רק למישהי אחת ב'פסגות' יכולות להיות ידיים כל כך קטנות. "למה הערת אותי כל כך מוקדם?"

אבל שום קול לא נשמע, והיד המשיכה ללטף את שיערה של שובל. היא העיפה מבט לאחור, מצפה לראות שם את שחר במצב זומבי, אבל במקום זה היא ראתה דמות קטנה, כפופה ומכוסה שיער שחור.

"ש... ש..." שובל גמגמה, מנסה להעניק ליצור שם, אבל עדיין לא מאמינה למראה עיניה.

היצור הקטן חייך אליה, בטוח שהיא שמחה לראות אותו. אבל שובל הייתה על סף בעתה.

"שימפנזה!!!" היא דפקה צרחה, וכל הבנות בחדר 16 הזדקפו במיטות אוטומטית, שיערן סתור ועיניהן פקוחות בהפתעה גמורה. "שימפנזה! קוף העיר אותי!" שובל עדיין לא עיכלה את המראה של השימפנזה הקטנה שישבה לידה על המיטה, וכן, היצור הזה עוד המשיך ללטף אותה.

הבנות המשיכו לבהות במצב ההזוי: שובל שוכבת במיטה שלה, בפיג'מה, כולה מכוסה קורי שינה ומותשת, ושימפנזה קטנה וחמודה מחייכת אליה ומלטפת אותה, כמו מרגיעה אותה מהתקף ההיסטריה שהכניסה את שובל אליו בעצמה.

מעיין הייתה הראשונה שיצאה מההלם. היא התפוצצה מצחוק. "שימפנזה!" היא קראה באי-אמון. "שימפנזה בחדר שלנו!" קראה ונעמדה. "היא כל כך חמודה! בואו נשמור אותה פה ונגדל אותה כקוף מחמד!" הציעה, וצעדה אל הקופיפה בחיוך. היא הושיטה לה יד, והשימפנזה נתנה לה יד בעיניים נוצצות.

"איזו מותק," התמוגגה הילה מהמיטה שלה. "אנחנו צריכות לתת לה שם!"

"אולי פיבי?" הציעה שחר בגבות מכווצות.