הי לכולם!
לפני שאני מתחילה אני רוצה להתייחס לעניין שהרבה הגיבו עליו בפרקים הקודמים... אני יודעת שהקטעים של ה"אני מסכים/ה" וה"אני מכריז עליכם בעל ואישה" הם לא מטקסי חתונה יהודיים, אבל זה חשוב בשביל הקטע אז אני מוסיפה. אין שום כוונה לערבב בין דתות או לזלזל בהן.
_____
מקווה שתאהבו את הפרק האחרון שלנו.
תכתבו כמה נאומי פרידה קיטשיים שבא לכם! אם תסכימו לי, אני אפרסם כמה מהם (הארוכים ביותר ;) בשביל שתהיה לנו פרידה נחמדה ..
השיר שצירפתי מתאר ממש בדיוק את החיים שתיארתי לעצמי שיהיו לחבורה ולילדים שלהם, מוזמנים לשמוע :)
תהנו מהפרק! הזמן מוגבל! (אחמ מעיין אחמ לרגע אחמ)
____
כל זה יהפוך לסיפורים יום אחד, ותמונות יתיישנו, וכולנו נעשה לאימא או אבא של מישהו... אבל עכשיו, הרגעים האלה אינם סיפורים. זה קורה. אני כאן, ואני מסתכל עליה, והיא כל כך יפה. אני יכול לראות את זה. הרגע היחיד הזה, שבו אתה יודע שאתה לא סיפור עצוב - אתה חי, ואתה קם ורואה את האורות מהבניינים וכל מה שגורם לך לתהות, ואתה מקשיב לשיר הזה בנסיעה הזאת עם האנשים שאתה הכי אוהב בעולם, וברגע זה, אני נשבע - אנחנו אין סופיים!
-תרגום חופשי וגרוע למדיי מ"כמה טוב להיות פרח קיר"
____
החבורה החדשה:
"קחי - " נשמע קולה של אמה בעודה נוברת בתוך הארון.
רעות בהתה בזוג התחתונים שנחת בכפות ידיה: מעוטרים בלבבות גדולים וצבעוניים, ונפוחים כמו תחתונים של סבתות. "באמת, אימא," רטנה, "יש לי מספיק. זה רק שלושה ימים, אחרי זה חוזרים הביתה לחגים..."
"אני לא אשלח אותך לפנימייה הזאת כשחסר לך ציוד!" הכריזה האם ודחפה את התחתונים אל המזוודה העמוסה לעייפה.
רעות נאנחה והפנתה לה את גבה. היא נעמדה מול המראה שבחדרה וחשבה לעצמה שבקרוב, תראה את החדר הזה רק פעם בשבועיים. שלא יהיה יותר את האוכל של אימא, או את האחים המעצבנים, או את החברות מהחטיבה. רק את 'פסגות'.
ולא שזה רע; הרי כל החברים של אימא ואבא, שלא לדבר על הוריה בעצמם, לא מפסיקים לדבר על הפנימייה הזאת כבר תשע-עשרה שנים. המקום הזה נשמע כמו גן-עדן, ובפעמים הבודדות שרעות ביקרה ב'פסגות', היא נוכחה לדעת שהוא באמת נראה ככזה.
מולה כיווצה הבבואה את גבותיה בחשש-מה. רעות החזירה מבט לעיניה האפורות שבמראה, הפוני החום והחלק שלה נופל וכמעט מסתיר אותן, מנוגד לצבע עורה הבהיר. היא הייתה נמוכה ורזה, עם שיער חום, חלק וארוך. היו לה פנים קטנות, כמעט כל איבר בגופה היה קטן. החברים של המשפחה תמיד אמרו שאת זה היא קיבלה מאימא. רק העיניים שלה היו מאבא. רעות הזדקפה וסידרה את שיערה.
ŞİMDİ OKUDUĞUN
איתך (המשכון של לרגע והביתה)
Genç Kurgu#8 בספרות נוער :0 ב1.6.2015 אחרי שחיכיתם כל כך הרבה זמן, הגיע הרגע!!! המיני סיפור המשך של לרגע והביתה עלה לאתר ואתם ח י י ב י ם לקרוא!!
