אוקיי, אז יש 19 תשובות להילה וגיא בפרק הקודם.
ויש רק בעיה אחת.
הרמז בכלל לא היה עליהם, הוא היה על גידו.
אתם מבינים מה זה אומר?? היה אמור להיות פה פרק על גידו, אבל כולכם כתבתם גילה, ואיכשהו הסתדר לי להכניס אותם עכשיו לפי הסדר הכרונולוגי, אז אתם מקבלים פרק של גילה למרות שכולכם טעיתם בניחוש XD
יש לכם מזל שאני אוהבת אתכם כלכך 3>
אה, ותודה ל @hila_itzhaki שנתנה שם חדש לשיפ של גיא והילה (עד עכשיו זה היה גילה, וגם לי זה נשמע צולע בטירוף). אז מעכשיו לשני אלה אנחנו קוראים היליא :)
ממליצה לשמוע את השיר שצירפתי תוך כדי קריאה! (THINKING OUT LOUD - ED SHEERAN)
תהנו!
היליא - סוף צבא:
"עד מתי???"
"רק עוד חודש!!!"
"אני עוד אדפוק לך כרית בפרצוף."
"...שזה לגמרי אפשרי כשאנחנו, את יודעת, מדברות בטלפון אבל נמצאות במרחק של פיזי של איזה חמישים קילומטרים - "
"כרית וירטואלית, אוקיי?"
הילה צחקה. "אין בעיה, אפרו. רק שזאת לא תהיה הכרית הצבאית שלך, היא קשה כמו אבן."
מעיין, אי שם בבסיס צבאי בצפון, רק גלגלה עיניים. "אז מה קורה איתך, לולי?"
"אצלי הכול מצוין!" קראה הילה, מעיפה מבט במראה של המכונית. "עוד עשר דקות אני בים!"
מעיין עיקמה את אפה. "את פשוט אוהבת לזרות לי מלח על הפצעים."
"מה פתאום," מיהרה הילה להגיד, "רק מודיעה לך שיש לי חמשוש בבית, שאני בדרך לים עם המשפחה שלי, ושאני עומדת לפגוש שם את גיא." היא לא הצליחה שלא לצחקק. "אין שום כוונה שתמותי מקנאה או משהו..."
מעיין שקלה לנתק לה בפנים. "החיים שלך תותים, הא? לי אין פה שנייה פנויה, ואני סוגרת שבתות כבר חודש שלם ברצף."
"מסכנונת," מלמלה הילה, והתכוונה לזה. רחמו על החיילים, אנשים. חודש שלם בבסיס? יש יותר גרוע מזה? ועוד מעיין, שכל כך רגילה לבית ולקיבוץ ולפסגות. "שמעי, אני אדבר אתך מאוחר יותר, בדיוק הגעתי. אוהבת!" אמרה כפרידה, ומעיין החזירה לה 'ביי' ממורמר וניתקה. הים ניגלה מול פניה של הילה, והיא החנתה את המכונית על החוף בתל-אביב ויצאה.
החול החמים צרב בכפות רגליה והיא מיהרה אל המים. השעה הייתה שתיים-עשרה בצהריים של יום שישי, והמשפחה שלה הייתה אמורה להגיע בכל רגע, וככה גם גיא ומשפחתו. לבה של הילה פעם בהתרגשות כשחשבה על בן-זוגה; הם בקושי התראו בשנתיים האחרונות, והיה קשה לבסס מערכת-יחסים בשלט רחוק על הודעות ושיחות טלפון, ופגישות פעם או פעמיים בחודש. זה היה אפילו יותר קשה בשבילה ובשביל גיא, שהיו רגילים להיות יחד תמיד ב'פסגות'. והינה, כבר שנתיים שלמות שהם בקושי מתראים. הילה כבר למדה לחבק את הגעגועים ולנצל כל שנייה בחברתו של גיא, כי היא ידעה שלא יהיו לה עוד הרבה כאלה ברגע ששניהם יחזרו לבסיסים השונים והרחוקים שלהם.
YOU ARE READING
איתך (המשכון של לרגע והביתה)
Teen Fiction#8 בספרות נוער :0 ב1.6.2015 אחרי שחיכיתם כל כך הרבה זמן, הגיע הרגע!!! המיני סיפור המשך של לרגע והביתה עלה לאתר ואתם ח י י ב י ם לקרוא!!
