פרק 46

2.6K 106 38
                                    

מיילי

בום ! קול היריה נשמע
דם השפריץ לפני ולוקאס נופל לרצפה
מה עשיתי , מה עשיתי
יריתי בלוק , אני לא מאמינה
איך הייתי מסוגלת לירות בו
ליבי מתחרט על מהמעשה שלי , אך מוחי מסמן לי שעשיתי את המעשה הנכון
הייתי חייבת לעשות את זה
אחרת הוא לעולם לא היה נותן לי ללכת
אני לא הרגתי אותו
רק מנעתי ממנו לעצור אותי
אני משוגעת אני יודעת , אבל כזה גם הוא
אני מפילה את האקדח לרצפה ומסתכלת על לוקאס
עיניו עצומות , אני רוכנת לעברו וממששת בידים רועדות את הצוואר שלו , יש לו דופק
אני נושפת בהקלה
אני חייבת לצאת מפה , עכשיו , זאת ההזדמנות שלי
אני קמה ונותנת מבט אחרון בלוקאס
" אני אוהבת אותך "
אני לוחשת בכאב ומפנה את מבטי במהירות
נושכת את שפתיי בתסכול

בידים רועדות אני יוצאת מדלת הכניסה
אני צריכה לבדוק את האפשרויות שלי
ברור לי שמהכניסה לא יתנו לי לצאת
אני סורקת את החצר הגדולה
ושמה לב למשאית שחונה בחנייה הגדולה
בינגו
פעם בשבוע , משאית מלאה באוכל מגיעה לאחוזה והמשרתות פורקות אותה
זאת דרך היציאה שלי .
אני מרימה את הכובע על ראשי ומשפילה את מבטי על מנת שלא ישימו לב אליי
כשאני מגיעה למשאית המשרתות עוד פורקות את הארגזים
אני מתחילה לפרוק ביחד איתם
ואז כשהן מתחילות להעביר את האוכל למחסן
אני קופצת למשאית ומתחבאת מתחת לברזנט עבה ומאובק
אני מצטנפת בפינה ושומרת על נשימות שקטות
ליבי פועם בחוזקה .
" סיימנו , ארי "
אני שומעת קול נשי , בטח של אחת העובדות
" מעולה , אני יוצא "
קול מחוספס של אדם מעשן עונה לה
אני שומעת את טריקת דלתות הברזל ואת נעילתם
אני נושמת בהקלה
יוצאים לדרך
המשאית מניעה ומתעוררת לחיים
היא מתחילה לנסוע וגופי רועד מצד לצד
הרצפה קשה ולא נוחה
אך אני חייבת לשמור על שקט
אני לא יודעת לאן אנחנו נוסעים
אבל כרגע , אני עסוקה רק בלברוח
אני צריכה להיות לבד , בשקט
לחשוב מה אני עושה הלאה
מה אני עושה אם אני יכנס להריון
זה מפחיד אותי , מאוד
אני לא אוכל להיות הורה טוב
בטח אני אהיה גרועה , כמו ההורים שלי
הרי איזה חינוך כבר קיבלתי ?
איך אדע לחנך את הילד שלי ?
להעניק לו חיים טובים
אני לא מסוגלת לזה
אני לא טובה מספיק
אני אאכזב את לוק 
אני לא רוצה תינוק , לא עכשיו
אני מצתמררת מהידיעה שרק סיימתי מחזור שלשום
אני פוריה , הכי פוריה שיש עכשיו
יש סיכוים רבים שההריון יתפס
אני נשענת על קיר המשאית ומייבבת בשקט
כבר עכשיו אני מתגעגעת ללוק
גופי צועק עליי לחזור אליו , למרות כל מה שהוא עשה לי , אני אוהבת אותו
אני אוהבת את איך שהוא מגן עליי
את איך שהוא נוגע בי
איך שהוא מצחיק אותי
איך שהוא אוהב אותי
לאט לאט מתוך הדמעות , עיני נעצמות
ואני נכנסת לשינה עמוקה

אני מתעוררת בבהלה , רעש פתיחת נעילה נשמע
אני מתכסה במהירות בברזנט ועוצרת את נישמתי
אני שומעת את חריקת הדלתות כשהן נפתחות
אור לא חודר פנימה
עדין לילה עכשיו
כמה זמן עבר ?
זה הרגע שלי , עכשיו אני צריכה לצאת
אני מציצה מהברזנט ורואה שני אנשים , בסביבות גיל החמישים מדברים
הם עומדים כמה מטרים מהמשאית
" את הסחורה הזאת אתה מעביר לדנמרק "
אחד מהם אומר
פאק  , אני לא רוצה להגיע לדנמרק
הם טיפה מתרחקים מהמשאית
אוקי , עכשיו
בבת אחת אני מסיטה ממני את הברזנט
ורצה לאורך המשאית , כשאני מגיעה לקצה אני קופצת ונופלת על הרצפה
פאק , זה היה גבוה
ברכי השתפשפה מהחצץ וזה שורף
אבל לא משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו
שני הגברים מפנים אליי את מבטם
" היי !"
אחד מהם צועק ומתחיל להתקרב לעברי
אני מתרוממת במהירות ורצה
אני לא יודעת לאן אני רצה
אבל אני צריכה לרוץ
אני ממשיכה לרוץ ולרוץ במהירות משחררת
שלפתע זרועות חזקות תופסות בי
ומפילות אותי לרצפה בחוזקה
אוקי , זה באמת כאב .

tough  love Where stories live. Discover now