פרק 6

659 16 1
                                    

קימברלי:

אני שוכבת בנוחות על המיטה עכשיו, מביטה אל התקרה הלבנה והפשוטה שמעל בשעמום.
מצאתי את עצמי מתגעגעת לאחי כל כך מהר. ברנדון בתור גם

עם המחשבה על החבר שלי בראש החלטתי לשבת, לקחת את הטלפון שלי ולשלוח לו הודעת טקסט.

לברנדון:
מה אתה זומם? אני קצת מתגעגעת אליך.

מאת ברנדון:
גם אני מתגעגע אליך מותק
אבל איפה את?
הגעתי לבית שלך היום לא היה מענה.

לברנדון:
סליחה... לא הרגשתי טוב מדי כנראה ישנתי, אנחנו יכולים להפגש מחר?

מאת ברנדון:
אני אשמח מותק אבל אני עושה מסיבה...
אבל את מוזמנת לבוא?

לברנדון:
אני אהיה שם, לילה טוב אני אוהבת אותך.

מאת ברנדון:
בואי בשעה 9 בלילה.

כיביתי את הטלפון שלי בחיוך.
בקושי יכולתי להכיל את ההתרגשות שלי מהסיכוי לראות את חבר שלי אחרי מה שהרגיש כמו נצח.

למרות שהמחשבה שאנשים אחרים יהיו שם גרמה להתרגשות שלי לבעבע רק מעט, באמת התגעגעתי אליו והייתי מוכנה ללכת למרות שהבית כנראה יהיה עמוס בבני נוער שיכורים.

אבל גם אז עדיין הייתי צריכה לשאול את מר רוסו אם אני יכולה ללכת, קמרון אמר לי שהוא אחראי עד שהוא יחזור אז אני פשוט אצטרך לצייט לכל מה שהוא אומר.
זה היה הבית שלו אחרי הכל.

הוא לא יגיד לא, אין לו סיבות לכך.

......

״לא״ הוא אמר בקרירות.

הפה שלי נפער בהלם.
ברצינות לא ציפיתי שהוא יגיד לא, באתי עם כל כך הרבה ביטחון רק כדאי שזה יסגר ממש מהר.

״אני מבטיחה שלא אשאר הרבה זמן, אני רק רוצה לראות את חבר שלי לקצת זמן.״ אמרתי בשקט שהסתכלתי על האיש המפחיד שמולי.

כרגע הוא הקליד במחשב נייד מולי, זה היה שינוי בטלפון שהיה לו בדרך כלל נלחץ על ידו.

״רק עכשיו הגעת לכאן ועכשיו את רוצה לצאת למסיבות?״ הוא אמר תוך כדי שעיניו לכיוון המחשב נייד להסתכל עליי ברצינות וגורם לי ללגום.

״נניח שכן, אבל-״

״ובשביל מה? לראות את החבר שלך?״ הוא אמר, ולא התגעגעתי לאופן שבו הלסת שלו התכווצה אומר את המילה חבר.

״כן.״ אמרתי לפני שנשכתי את שפתי בעצבים.

הוא נאנח שהוא שם את פניו בידו לכאורה כבר נמאס מהשיחה הקצרה הזו.

״אני אמור לוודא שאת בטוחה בזמן את פה.״ הוא אמר כשהחל לשפשף את רקותיו.

״מה לא בטוח בך את למסיבה?״ שאלתי ברצינות והסתכלתי כשהוא הרים את מבטו אליי, גורם לי להתחרט על המילים שלי מלכתחילה.

בטעותWhere stories live. Discover now