פרק 8

637 20 1
                                    

קימברלי:

הנסיעה במכונית הייתה שקטה,לא החלפנו מילים אחד עם השניה לאחר התקרית שהתרחשה עכשיו במסיבה.
אבל זה ממש כאב וזה משהו שלא יכלתי להכחיש.

ניסיתי בכל כוחי לעצור את הדמעות שלי אבל זה היה כל כך קשה, שבאמת אהבתי את ברנדון.
הוא בגד בי בדרכים הכי גרועות וזה פשוט כאב.

הסתכלתי בטיפות הגשם שירשו במור שמשת החלון לידי שמליוני מחשבות מתרוצצות בראשי, הקול שלהן נופל על המכונית מנחם אותי בצורה מוזרה.

ניתן יצא מהאוטו וזינק אל הדלת, הוא נראה חמוד בצורה מחוספסת ונאה עם שיערו הכהה שרוע על מצחו בגלל הגשם, וחולצת טריקו הלבנה והפשוטה שלו נהייתה מעט שקופה.

הוא הביט בי לרגע שהגיע לדלת.

״אני לא מתכוון לשאול עם את בסדר כי ברור שאת לא, אבל אני רוצה להודיע לך שאני ממש מצטער על מה שקרה הלילה. מגיע לך יותר טוב.״ הוא אמר בשקט בזמן שפתחתי את הדלת, שמרתי את מבטי מופל.

״תודה.״ אמרתי בפשטות רציתי שהשיחה הזו תסתיים, רק רציתי להיכנס פנימה ולבכות עם עצמי לישון בשקט.

הוא הנהן ואז לבסוף פתח את הדלת, פותח אותה ומסמן לי להיכנס ראשונה.

מיד שנכנסתי הורדתי את העקבים והחזקתי את שניהם ברצועות ביד אחד, תוך כדי גרירת עצמי לאט במעלה המדרגות.

״לילה טוב בליסימה.״ קולו העמוק צלצל מאחוריי וגרם לי לעצור על עקבותיי להסתובב ולפנות אליו היכן שעומד בתחתית המדרגות.

״לילה טוב ניתן.״ לחשתי בחזרה בקול צרוד וחיוך קטן לפני שהסתובבתי והמשכתי לעלות במדרגות בזמן שניתן הלך בהיסוס לכיוון משרדו.

ברגע שנכנסתי לחדר סגרתי את הדלת ונעלתי אותה, הלכתי לשירותים ולבסוף ראיתי איך אני נראת שעמדתי מול המראה, וזה גרם לי להתכווץ קלות.

המסקרה שלי נמרחה מתחת לעיניים שלי בגלל הדמעות שלא הצלחתי להדחיק, ועשו קווים של שבץ שחור על כל אחת מהלחיים שלי.
השיער הלח שלי היה דבוק לצידי הפנים שלי ועיניי היו אדומות ונפוחות, וכך גם הלחיים, הרצועות של השמלה שלי נפלו קלות ועכשיו נחו לצד זרועותיי נראיתי כמו בלגן והתחשק לי.

ככל שהסתכלתי על עצמי יותר התעצבנתי יותר,הדמעות הרגישו כאילו הן לעולם לא יפסיקו שהתיישבתי באיטיות על הרצפה מערסלת את הברכיים לתוך החזה שלי.
השפתיים שלי רעדו והאף שלי נזל, וכל מה שרציתי לעשות זה לשכב במיטה.

אז עם מעט הכוח שהיה לי קמתי על הרגליים רועדות לפני שנכננסתי לחדרי.
נותרה לי אפס אנרגיה אפילו לטרוח להחליף אז זאתי את הכיסויים לאחור וזחלתי פנימה לפני שהדמעות התחילו שוב, במלוא הכוח הפעם.

בטעותWhere stories live. Discover now