Part 23

272 27 11
                                    

בפרק מסופר על הסיפור של הארי וזה די קשה לקריאה אז מי שזה קשה לה שתדלג על הפרק הזה

[לואי]

"אז את מתכוונת שהשארת את הארי עם רובין לזמן מה וכשחזרת הארי הסתדר איתו טוב מאוד? הוא קרא לו אבא ואמרת שהוא אפילו אמר שהוא אוהב אותו?" אני שואל עם קצת בלבול, זה לא נראה כאילו הארי אפילו אוהב את האיש הזה בכלל.

"כן, לואי! זה מה שאני אומר. כל כך שמחתי על זה, כל כך גאה בו. אבל כמה חודשים לאחר מכן....

(פלאשבק)

[גוף שלישי]

"אבא, בבקשה! זה כואב." הארי התחנן, דמעות זולגות מעיניו על לחייו.

הארי ישב על השיש במטבח, עירום לגמרי עם ידיו על החזה של רובין, מנסה לעצור את האיש מלהיכנס לתוכו. לא משנה כמה פעמים הארי עבר את זה, האיש תמיד הצליח לפגוע בילד מכיוון שהוא מעולם לא הכין אותו והוא אף פעם לא עשה זאת לאט.

"שתוק, ילד. מה אמרתי לך על ציות, הא?" רובין חרק את שיניו בזמן שהוא משך את ירכיו של הילד הצעיר כדי לגרום לו לחשוף את החור שלו, מה שתנוחת הישיבה לא תאפשר. הארי ישב בעמדה הזו בכוונה להגן על עצמו.

"לא בבקשה. אני אגיד לאמא. היא לא אוהבת שאני נפגע, היא תבין. אני יודע את זה. היא אוהבת אותי מאוד. לא יפריע לה שאני לא מציית לך אם זה יציל אותי מפגיעה." הארי אמר בקצת ביטחון שאמא שלו תעמוד לצידו ותתמוך בו, ולא תאפשר לרובין לפגוע בו.

"תשתק לעזאזל, נסיכה... אה..." הארי לא הבין מתי האיש משך את ירכיו וכשהוא עשה זאת, זה היה מאוחר מדי מכיוון שרובין כבר נכנס לתוכו ונדחף לתוך החור שלו בלי רחמים.

הארי סבל כל כך עד שהוא נאלץ לנשוך את שפתו ולסגור את עיניו כדי לא לשחרר צעקה כואבת. עד עכשיו הארי היה חזק לגמרי בלי דמעות זולגות, בלי תחנונים ובלי צרחות. נמאס לו להתחנן בכל פעם. הוא לא נהנה מזה. ברור שלא. אף אחד לא נהנה מאונס. אבל הוא גם לא הראה את כאבו, כי לא היה שום תועלת. אם הוא בוכה, רובין היה סוטר לו ואם הוא צורח... שוב רובין היה סוטר לו.

להארי עצמו את עיניו כדי לחסום את הכאב ורובין היה כל כך עסוק בלהנות מהחום של הארי שאף אחד מהם לא שמע את דלת הכניסה נפתחת. איש מהם לא היה מודע לכך שאדם נכנס לבית והלך בעקבות הגניחות שיצאו מפיו של רובין מהמטבח. איש מבני הזוג לא ידע שהאדם בוהה בהם כעת בעיניים פעורות ופה פתוח.

"מה לעזאזל?" אן צרחה. רובין, שנבהל מהרעש, יצא מהארי והחליק את מכנסיו במהירות. הארי פשוט ישב שם ובהה באמו מבלי לעשות שום ניסיון להגיע לבגדיו.

"תקשיבי אן-" רובין התחיל ללכת לעבר האישה, שדחפה אותו.

"איך יכולת?" אן חתכה אותו. "בגדת בי ויותר מזה, בגדת בי עם לא אחר מאשר הבן שלי?" אן הסתכלה על הארי כשהיא הלכה לעברו.

"ואתה," היא הצביעה על הארי "אם לא הייתי אמא שלך, הייתי קוראת לך 'בן זונה', זונה מחורבן. למה לא פשוט הלכת וזיין את החבר שלך במקום את שלי? הילד שלך לא מספיק לך? או שילד אחד לא מספיק לך?" אן צעקה על בנה, מלאת זעם.

"אמא" הארי בכה "אני-רק רציתי.. אני רק רציתי לציית לך.. אז... אז אתה תהיה גאה-"

"גאה? גאה במה, הארי? גאה שילדתי ​​זונה מזוינת? גאה שהבן שלי שוכב עם החבר שלי מאחורי הגב שלי? אתה לא הבן שלי יותר, אתה שומע אותי, זונה. זונה לא יכול להיות הבן שלי. אני שונא אותך, ואני מתכוון לזה, הארי."

ואז היא פנתה לרובין, "ואתה. ממזר. עזוב. שלי. בית. עכשיו." היא אמרה והדגישה כל מילה כשעשתה זאת.

"הו, לכי תזדייני, אן. למי בכלל אכפת ממך כשיש לך בן כל כך טוב ממך? הארי הוא הבייבי שלי עכשיו. הוא שלי. הגוף שלו הוא שלי. אם מישהו ינסה לגעת בו, זאת תהיה הטעות האחרונה שחו." ובזה הוא יצא מהבית.

אן אפילו לא הקשיבה למה שהוא אמר, וגם אם כן, היא התעלמה מזה לחלוטין, לא טרחה לדעת למה הוא + התכוון.

בינתיים, הארי ירד מהדלפק כדי להתלבש. לאחר שהתלבש לגמרי, הוא ניגש לאן, שעדיין עמדה באמצע המטבח עם חזה מתנופף במהירות.

"אמא, אני-" הוא ניסה אבל היה מנותק מהסטירה הכי חזקה שקיבל אי פעם מאף אחד, מלבד רובין. זה כאב יותר כי זה היה מאמו, שמעולם לא הניחה עליו אצבע.

"שלא תעז לקרוא לי אמא שלך. זונה לעולם לא יכולה להיות הבן שלי. אתה זונה ואני לא אמא שלך." עם זה היא הלכה אל החדר.

הארי היה שבור לגמרי. התקווה והביטחון שלו - שאמא שלו תבין - נמחצו גם תחת סטירתה של אן. הוא רצה שהיא תתמוך בו, תבין אותו... אבל היא לא. וזה מה שהכי כאב... אז הארי השתנה לחלוטין. הדבר הגדול ביותר שאיפשר זאת היו המילים של אן עצמה.

"אתה זונה ואני לא אמא שלך."

(סיום פלאשבק)

"זהו זה. הוא אף פעם לא קרא לי 'אמא' אחרי זה. וכשניק מת, הוא התחיל לשחק עם בנות ועשה מוניטין של 'הזונה של בית הספר.״ אן סיימה את הסיפור כשדמעות זולגות על פניה. הייתה אז דממה, כנראה שכולם היו בהלם כדי לדבר.

(אן עדיין לא יודעת שהארי נאנס. היא חושבת שהיה לו רומן עם רובין.)

"איך ניק מת?" אני שואל, שוברת את השתיקה שהשתלטה לכמה רגעים.

~~

טוב אז יום הולדת להארי!!!
רק לפני שנייה הכנתי לו עוגה כושלת ליום הולדת 28 ועכשיו הוא כבר בן 29, הזמן עבר ממש מהר!!
אז אחרי הרבה זמן (אבל לא כל-כך הרבה) שלא העלתי פרק סופסוף העלתי וכנראה שבימים הקרובים אעלה עוד פרק.
בקיצור אוהבת אותכם xxxx

Change-Larry/מתורגםWhere stories live. Discover now