הגבר שלקח אותי

~59~

**לוקה**
יום ועוד יום, עוד יום ושוב חוזר על עצמו...
עברו שבועיים מאז שניתקתי את הקשר עם נאיה. עברו שבועיים מהפעם האחרונה שבה ראיתי אותה בחניון של הדירה שלי. השארתי אותה מאחור ואיתה את כל הרגשות שלי. השארתי אותה שתחזור עם סם ונסעתי משם. אלה היו השבועיים הכי מזויינים שהיו לי. אם הייתי יודע לאן הכל ילך בכל יום ויום, אני לא רוצה לדעת מה הייתי עושה...
אדם, אח שלי הגדול מת. הוא נרצח בגלל ליאם המזדיין. מהרגע שנתתי לנאיה ללכת אני לא זזתי מהמיטה של אחי בחדר בית החולים. הייתי לידו יום ולילה אבל אחרי שלושה ימים שבהם המצב שלו לא השתנה אדם מת. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר כשפתחתי את עיניי העייפות מלילות חסרי שינה לצלילי המכונות שמחוברות לו לגוף. הזעקתי מהר את הרופא ואחרי כמה דקות הוא קבע שאח שלי מת.
״שעת המוות 3:09״ אלו המילים האחרונות שבהם הייתי שפוי לאחר מכן המצב התדרדר... הייתה לוויה סם הגיע וגם סאבוי ועוד כמה חברים ומכרים. לא סיפרתי לכל מי שהכרתי כי רציתי שזה יהיה משהו קטן שיכבד אותו עם כל מי שהכיר ואהב אותו בילדות. חזרתי לדירה ישר אחרי הלוויה, סם רצה שאני אהיה אצלו אבל סירבתי. רציתי להתאבל עם עצמי. הכרחתי אותו שלא יעשה שום דבר, שימשיך בעבודה ושאני אחזור לעבוד כשאני אהיה במצב יותר טוב והכי חשוב, השבעתי אותו לשמור את ליאם המזדיין שעדיין נמצא בדירה הריקה בחיים. אני אהרוג אותו במו ידיי כשאני אחזור לעצמי. כשהגעתי לבד לדירה שלי, כשנשארתי בודד, כיביתי את הטלפון כיביתי את האורות לקחתי את בקבוק הוויסקי והתיישבתי על הרצפה.
~~
עברו עשרה ימים מהלוויה של אדם. ארבעה עשר יום מהפעם האחרונה שראיתי את נאיה. עוד לא העזתי להדליק את הטלפון ולחזור לחיים. אני לא מצליח לקום. השעה כנראה צהרים לפי האור שמסתנן דרך הווילונות. אני בכוס הוויסקי החמישית שלי להיום. מעולם לא חשבתי שמאגר כל כך גדול של אלכוהול ישמש אותי מתישהו. אני חושב שבכל יום שתיתי בערך בקבוק, אני לא זוכר... אבל הם בטח זרוקים איפה שהוא בדירה, הבקבוקים הריקים. אני לובש רק מכנס פיג'מה אפור לגופי, השיער שלי פרוע וארך כי לא טרחתי לקום ולספר אותו. אני נזכר ברגעים אחרים שהיו לי עד לפני שבועיים.
~לא לוקה אתה לא יכול כל כך גבוה אתה צריך לנצח אותי זוכר?~
~ 8 השתגעת? את רוצה שאני אנצח את החתלתולה הקטנה?~
~אני מקווה שאת לא עצובה~
~ניצלתי אותך...~
פאק. כואב לי עמוק בלב, אבל במעומעם בזכות הוויסקי. אני ממשיך ללגום ממנו ועוצם את עיניי. מתערבבות לי המחשבות. אני מדמיין את נאיה מולי אבל היא לא באמת כאן. אין כאן אף אחד. אני לבד בעולם, איפה את? אני לוקח את הכוס אל פי אבל היא נופלת ונשברת על הרצפה. אני בטוח שעפו עליי שברים אבל אני לא מרגיש כלום, הלב שלי לא כאן, הגוף שלי מת. אני מרגיש מת. אני לא מרגיש. אח שלי לא כאן איתי, אני מפחד להישאר בעולם הזה לבד, נאיה לא רוצה אותי. מה נשאר לי בחיים? כלום. אני מרגיש סחרחורת והכל משחיר. אני נותן לזה לקרות, אני נותן לחושך לקחת אותי אליו. מהר מאד העיניים שלי נעצמות ואני נופל אחורה אל הרצפה.