נקודת מבט הארי:
היום התחיל כמו כל יום אחר בשבוע, עם אותה השגרה:
התעוררתי, צחצחתי שיניים, הסתרקתי, אכלתי ארוחת בוקר עם נייל, והלכנו לתחנת האוטובוס.
נייל הוא החבר הכי טוב שלי, אנחנו מכירים עוד מהגן, הוא תמיד היה שם כדי לתמוך בי ולהגן עלי וככה גם אני. נייל גר בבית שמול הבית שלי. יש שלושה אנשים מבית הספר שעולים לאוטובוס הזה: אני, נייל ולואי טומלינסון.
לואי הוא שכן שלי. הוא גר בבית הסמוך לבית שלי ולצערי הגגות שלנו מאוד קרובים, והנוף מהחדר שלי זה החדר שלו. לואי בדרך כלל מציק לי באוטובוס, ובכל מקום אחר.
אך היום היה משהו מוזר; הוא לא הציק לי במשך כל הנסיעה. ברגע שהגענו לבית הספר אני ונייל הלכנו לכיוון הלוקרים כדי לקחת ספרים. פתחתי את הלוקר והתחלתי להכניס את הספרים לתיקי.
לפתע נשמע רעש חזק והרמתי את ראשי. שם עמד לא אחר מאשר לואי, הילד שיש בינינו יחסי שנאה. הוא תפס אותי והידק אותי ללוקרים. אני לא אשקר ואומר שזה לא כאב לי בכלל כי זה כן כאב. צמרמורות איומות חלפו בגבי ושודרו לכל איבריי דרך מערכת העצבים שלי.
"מקווה שנוח לך, כי זה לא הסוף." הוא אמר בארסיות, כמעט יורק את המילים. הצלחתי להפוך אותנו כך שהוא צמוד ללוקרים ואני זה שמחזיק אותו. "אני יודע שאתה חרא של בן אדם אבל למה לעזאזל אתה מציק לי?" שאלתי בכעס. הוא שיחרר את אחיזתי ללא כל מאמץ והלך באדישות. גלגלתי את עיני והמשכתי להכניס את הספרים לתיק.
"היי!" שמעתי קול צפצפני אך לא באופן מוגזם. זאת הייתה סטפני, היא חברה טובה שיודעת להקשיב ולתת עצות, היא תמיד שם בשביל לעודד אותי. "היי סטף." אמרתי בשקט, מקווה לא להרוס לה את הבוקר.
"מה קרה? למה אתה עצוב? קרה משהו?" היא שאלה בדאגה. "כלום לא קרה." אמרתי וסגרתי את הלוקר. "אני רואה שמשהו קרה. אתה תמיד יכול לבוא ולדבר איתי. " היא אמרה בחיוך קטן. "תודה סטף, אבל באמת שלא קרה כלום." אמרתי וחייכתי, והיא תקעה את אצבעותיה בגומותי וחייכה גם. אני לא מבין למה אנשים עושים את זה. "הנה החיוך." אמרה ושנינו צחקנו.
"היי סטף!" שמעתי את נייל קורא מאחוריי. "היי נייל!" היא אמרה ושניהם התחבקו. נייל מאוהב בסטף כבר שנה והוא לא מוכן להזמין אותה לדייט, כי הוא מפחד מסירוב. צלצול השיעור הראשון נשמע ברחבי בית הספר וזה היה הסימן ללכת לכיתה.
אני לומד ביולוגיה ביחד עם נייל שעה ראשונה. "ביי בנים, נתראה בהפסקה!" היא אמרה, נופפה לנו והלכה לשיעור שלה שנמצא בצד השני של המסדרון. "אתה חושב שיש לי סיכוי עם סטף?" נייל שאל בשקט. "אני חושב שכן. " אמרתי וחייכתי אליו, נייל לפעמים מתנהג כמו ילד קטן.
נכנסנו לכיתה והתיישבנו במקומות. אחרי כחמש דקות נכנס המורה והתחיל השיעור המשעמם בשבילי. לא התרכזתי בנושא השיעור וציירתי במחברת שלי. "הארי תיגש אליי בסוף השיעור. " המורה הודיע לי. הנהנתי בהיסח דעת.
YOU ARE READING
I Hate You, Me Too. - Larry Stylinson
Fanfictionמכירים את זה שיש את בן האדם הזה שחייב להציק לכם, לאמלל את חייכם, להרוס אתכם? אז לי יש אחד, וקוראים לו לואיס וויליאם טומלינסון, או בקיצור לואי. ובמקרה אותו בן האדם הוא השכן שלי. אזהרות: * שפה גסה * אלכוהול ועישון
