I Hate You, Me Too. - Larry Stylinson

פרק 10 (אפילוג)

* אז... זה הפרק האחרון אבל חשוב שתקראו בסוף הפרק את ההודעה, אבל מכיוון שזה הפרק האחרון הוא יהיה ארוך יותר משאר הפרקים.

נקודת מבט לואי:
"וואו" הארי אמר ברגע שהתנתקנו, "לואי?" נשמע קול מאחורי לפני שעוד הספקתי לומר משהו. "מה אתה עושה פה?" שאל אחד חברי, "יותר חשוב זה למה אתה התנשקת איתו?" שאל הבחור שעמד לידו עם מבט נגעל, אף פעם לא אהבתי אותו אבל הוא היה חלק מהחבורה שלי אז לא יכלתי לומר לו דבר על כך. "למה אכפת לך? הומופוב" אמרתי בתוקפנות מגן על הארי. "אני הומופוב, אין לי בעיה עם זה. אני לא מתנשק עם בנים לעומת אנשים מסויימים" הוא אמר בניסיון להעליב אותי אך ללא הצלחה. "אני לפחות לא שוכב עם בנות שנותנות לכולם" אמרתי ובכך ראיתי שעיצבנתי אותו. "מה קורה פה?" שאלו לוק וליאם כאשר הגיעו. "החבר שלך הומו, זה מה שקרה" אמר אותו הבחור בכעס. "אוקי, ומה אני אמור לעשות עם זה? להרוג אותו?" ליאם שאל עם מבט כועס, ג'ורג' תמיד פחד מליאם. "ככה יהיה יותר טוב לכולם, פחות הומו אחד יותר נחמד" הוא אמר בשמחה, "מאוד מצחיק, עכשיו עופו מפה לפני שאני אעשה משהו שאתם תתחרטו עליו" לוק אמר, ג'ורג' וחברו הלכו עם מבט זועף.

"הארי אתה בסדר?" שאלתי לבסוף, "כן" הוא ענה בשקט. "יהיה לנו מאוד כיף מחר בבית ספר" מילמלתי לעצמי אך הארי שמע אותי. "תודה ליאם ולוק, אתם חברי אמת " אמרתי עם חיוך עצוב. "אין על מה, אבל למה לא סיפרת לי לפני?" לוק שאל עם מבט מתעניין, "פחדתי שתגיב כמוהם" מילמלתי בשקט. בזמן האחרון אני ממלמל כל הזמן, וגם שקט. "בואו נלך הביתה, אני אסיע אתכם" ליאם הצהיר לאחר כמה דקות של שקט. "אוקי" אמרתי ולקחתי את ידו של הארי משלב איתו אצבעות וחיוכו היפה הופיע.

"הנה ההומואים של השכבה" צעקו כמה בנים, "איכס" צחקו גם כן הבנות. "אוי, תסתמו" צעקתי עליהם במבט נגעל. "אם אני הייתי במקומם הייתי מתביישת בזה" ילדה אחת צחקה עלינו, "אם הייתי את, לא הייתי יוצא מהבית עם פרצוף כזה" לוק צחק צחוק מריר. אני באמת שמח שיש לי אותם ושבעוד חצי שנה בערך אנחנו נסיים את הלימודים ונלך לקולג'.

התיישבנו במכונית, לוק התיישב ליד ליאם מקדימה ואנחנו התיישבנו מאחורה. "רגע, ליאם, אנחנו יכולים לקחת גם את נייל? אני לא רוצה שהוא ילך הביתה לבד" הארי אמר לפני שליאם התניע את האוטו. "ברור, תשלח לו הודעה שיצא מבית הספר ואנחנו נחכה לו ליד היציאה" ליאם אמר והתניע בזמן שהארי שלח הודעה במהירות לנייל. לאחר כחמש דקות הופיע נייל ביציאה וכאשר נכנס לאוטו היה בהלם מהעובדה שאני והארי ישבנו כאשר אצבעותינו משולבות. "תשאל את זה כבר" אמרתי לאחר כעשר דקות של נסיעה שבהם נייל רק בהה באצבעותינו המשולבות. "מה? אתם ביחד? ממתי? אתם הרי שנאתם אחד את השני" הוא אמר במהירות ובהלם. "זה קרה לפני שבוע בערך, רבנו, ועכשיו זה" הארי ענה לפני, "אז בגלל זה אתה היית עצוב כל השבוע הזה" נייל אמר ואני הרגשתי רע עם עצמי על כך שגרמתי לו להיות עצוב אבל מצד שני זה אומר שאכפת לו ממני. "אנחנו צריכים לדבר ברצינות כשנגיע, תבוא אלי?" לחשבתי באוזנו של הארי והוא רק הנהן ומבטו השתנה משמח לעצוב, "מה קרה? הכל בסדר, זה שום דבר רציני. לא צריך לדאוג כל כך" לחשתי עוד פעם באוזנו והפעם הוא נרגע, אני אוהב את זה שיש לי כל כך הרבה שליטה על תחושותיו.