נקודת מבט לואי:
"לואי קום" שמעתי את אימי והרגשתי שמישהו מזיז אותי. "עוד כמה דקות אמא" מלמלתי. "לואי אני יוצאת עוד מעט ואני רוצה שאתה תיהיה כבר מחוץ למיטה כשאני יוצאת" היא אמרה.
"מה השעה?" מילמלתי וכיסיתי את ראשי עם הכרית. "השעה שש וחצי, תקום כבר" אמרה ולקחה לי את הכרית. "אמא אני רוצה לישון" ניסיתי להחביא את עצמי מפני השמש אך ללא הצלחה, "לואי קום כבר אני אאחר בגללך לעבודה" אמי צעקה והכתה אותי עם הכרית. "אני קם, אני קם" אמרתי והתיישבתי.
אימי יצאה מהחדר ואני קמתי מהמיטה והלכתי לעבר החדר אמבטיה הצמוד לחדרי. לקחתי את המברשת שיניים ומרחתי עליה את המשחת שיניים בטעם מנטה.
ברגע שסיימתי לצחצח את שיניי ירקתי לכיור את המשחה ושטפתי את פי. לאחר מכן הלכתי לעבר הארון בכדי לבחור בגדים. לקחתי סקיני ג'ינס שחור, גופייה שחורה, ואת נעלי הוואנס השחורות שלי.
ברגע שסיימתי להתלבש קיבלתי הודעה מליאם:
'אתה בא היום לים?'
'כן בטח, באיזה שעה' שלחתי ולאחר דקה קיבלתי תשובה.
'9:00 אני אצלך'
'איך נגיע לשם?'
'יש את האוטו שלי ויש את האוטו של ג'ניפר, מתחלקים'
'אוקי, תשלח הודעה כשאתה מתקרב' .
טוב, עכשיו יש לי עוד שעתיים עד שליאם יגיע, מה אני עושה עד אז?
הייתי שמח להסתכל כל הנוף מהחלון שלי אך לצערי הנוף היחיד שאני רואה זה חדרו של הארי. אבל לפעמים זה כמו ריאליטי, כל פעם קורה משהו מעניין בחדר שלו, ולאחר כדקה גיליתי שאכן צדקתי.
אחותו של הארי נכנסה לחדר והתחילה לצעוק אליהם, אחר כך היא לקחה לו את השמיכה והכרית, והוא התחיל לדבר גם כן אבל לא שמעתי מה הוא אמר, לבסוף נייל התעורר ואמר משהו שעיצבן אותה עוד יותר היא צעקה מעט ואז יצאה מהחדר בעצבים.
וכאן הכל נגמר, שום דבר מעניין לא קרה יותר, ואני חזרתי להשתעמם. לבסוף החלטתי לרדת לאכול ארוחת בוקר,הכנתי חביתה וסלט, אכלתי את האוכל לאט וחשבתי על מה אני עומד לעשות בזמן שנותר לי, יש לי עוד בערך שעה וחצי ואין לי מה לעשות.
הנחתי את הכלים המלוכלכים במדיח והלכתי להעיר את אחותי הקטנה פיבי, היא אמורה להגיע לבית ספר עוד חצי שעה והיא בכלל לא מוכנה, עליתי לקומה העליונה והלכתי במסדרון הארוך עד שהגעתי לחדרה.
נכנסתי לבפנים לקחתי את הבובות הרכות שנפלו על הרצפה והתחלתי לזרוק אותם עליה, אחרי חמש בובות היא סוף סוף התעוררה, כמובן שהיא צעקה אבל העדפתי לשמור על קור רוח ולא לצעוק עליה בחזרה, "פיבי את צריכה להיות בבית ספר עוד חצי שעה, ללכת לשם זה עשר דקות, זאת אומרת שיש לך עוד עשרים דקות כדי לצאת מהבית" אמרתי ויצאתי מחדרה.
החלטתי להיות היום אח טוב ולהכין לה את האוכל לבית ספר וארוחת בוקר. בדיוק כשסיימתי להכין את האוכל היא ירדה, "פיבי,הכנתי לך אוכל לבית ספר וארוחת בוקר שתאכלי עכשיו" אמרתי והיא הסתכלה עלי מוזר, "למה אתה נחמד? מה אתה רוצה?" היא שאלה עם מבט חוקר. "כלום" שקר.
האמת שרציתי שלא תגלה לאמא שאני פה ולא בבית ספר. "טוב" היא מלמלה, נראה לי שהיא חושדת במשהו, "פיבי יש לך חמש דקות לאכול ואת צריכה לצאת" אמרתי בכדי שהיא תמהר. "תודה" היא אמרה ואכלה במהירות. "ביי אני הלכתי" היא צעקה וטרקה את הדלת. ושוב נשארתי לבד בבית, מה אני עושה עוד שעה לבד, כולם הלכו, ואני לבד.
אחרי עשרים סיבובים במקום החלטתי לראות טלוויזיה, התחלתי להעביר בין הערוצים כדי למצוא משהו מעניין. אחרי שעברתי על כל הערוצים, החלטתי להשאיר את הערוץ עם הסרטים המצויירים.
כנראה שנרדמתי כי התעוררתי מדפיקה בדלת, קמתי בישנוניות לעבר הדלת ופתחתי אותה לאט, שם ניצב ליאם. "היי" הוא קרא בהתרגשות והלך לעבר המטבח ואני הלכתי אחריו.
"היי" החזרתי עייף, "מה קרה אתה כל כך עצוב?" הוא שאל בדאגה, "אני לא עצוב, אני עייף, נרדמתי עכשיו לשעה ואני רוצה להמשיך לישון" אמרתי ופתחתי את המקרר. "אתה בטוח שאתה רוצה לבוא לים?" הוא שאל שוב, "כן, רק תן לי לאסוף תיק" אמרתי ועליתי במדרגות במהירות וליאם מיהר אחרי.
"ליאם תביא לי שתי מגבות מהארון במקלחת שליד החדר שלי" אמרתי תוך כדי שהכנסתי את בגדי לתוך התיק. "איפה זה?" הוא קרא מהחדר הצמוד, "זה בארון למטה" צעקתי מחדרי.
אחרי דקה הרגשתי מגבת נופלת עלי, "למה זה היה טוב?" אמרתי והוא גיחך, "לואי בוא כבר אנחנו צריכים לצאת" הוא אמר ולקח לי את התיק,"טוב אני בא, רק תן לי לקחת את הגלשן".
נכנסנו לרכב והתחלנו בנסיעה, הנסיעה לים היא רבע שעה ורוב הנסיעה הייתה שקטה, לאחר שהגענו הלכנו לחפש את כל מי שהיה אמור לבוא היום. לאחר כעשר דקות סוף סוף מצאנו אותם.
"היי" הם קראו ביחד, הכרתי רק שלוש אנשים מכל מי שהיה. "אתם באים לים" ליאם צעק בכדי שכולם ישמעו. "כן" כולם צעקו יחדיו,הבנות נשארו קרובות לחוף אך הבנים הלכו לגלוש. לאחר שיצאנו מהמים התיישבנו על החוף, לפתע שמעתי מישהו קורא בשמי, הסתובבתי לאחור והבנתי שהלך עלי. "לואי ויליאם טומלינסון , למה אתה פה ולא בבית ספר?"
أنت تقرأ
I Hate You, Me Too. - Larry Stylinson
قصص الهواةמכירים את זה שיש את בן האדם הזה שחייב להציק לכם, לאמלל את חייכם, להרוס אתכם? אז לי יש אחד, וקוראים לו לואיס וויליאם טומלינסון, או בקיצור לואי. ובמקרה אותו בן האדם הוא השכן שלי. אזהרות: * שפה גסה * אלכוהול ועישון
