I Hate You, Me Too. - Larry Stylinson

פרק 9

הפרק מוקדש למריה (שהווטפד לא נותן לתייג אותה) אשר עזרה לי לכתוב את הפרק הזה. ❤

נקודת מבט לואי:
נפרדתי מהארי והלכתי לכיוון ביתי, כאשר נכנסתי הביתה לא היה אף אחד בבית. זה אומר שיהיה לי שקט מהאחיות המעצבנות שלי ומאמא שלי. לאחר כמה דקות של ישיבה בחדרי החלטתי ללכת להתקלח לפני שהארי יגיע. נכנסתי למקלחת וכאשר סיימתי להתקלח שמעתי דפיקה בדלת, לבשתי במהירות את מכנסיי ולקחתי מגבת מתחיל להתנגב בדרך לדלת.

פתחתי את הדלת ושם עמד הארי עם חיוך וכאשר ראה שאני בלי חולצה הסמיק מעט. "או הקדמת, תיכנס, אני כבר בא" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון המדרגות על מנת לעלות לחדרי לקחת חולצה. "אני יודע מה החלטת" הארי אמר בשקט. "מה?" שאלתי בהלם, לא בטוח בכך ששמעתי את מה שאמר. "אני יודע מה החלטת" הוא חזר על עצמו אך הפעם בקול רם. "א-איך?" שאלתי בגימגום, לא יכול להיות שהוא מצא את המכתב. הוא התקרב אלי וצימצם את המרחק בינינו, "מצאתי אותו" הוא אמר בשקט מביט בעיני ואילו אני הייתי עסוק בלהביט על שפתיו הורודות והנפוחות. "מה אתה אומר?" שאלתי בקול צרוד אך הוא שתק מביט בעיני. הלכתי לאחור מסמיק מעט מהמחשבות שצצו במוחי והולך במהירות לחדרי ללבוש חולצה.

נכנסתי לחדרי וסגרתי את הדלת ונשענתי על הדלת חושב על הארי. למה הוא עולה כל הזמן למוחי? למה אני כל כך רוצה להיות לידו? ולאחר כמה דקות שמעתי דפיקה על דלתי "לואי?" נשמע קולו של הארי מהצד השני, "כן, אני כבר פותח" אמרתי במהירות, לוקח את החולצה שמצאתי זרוקה על הכיסא ולובש אותה. "אתה יכול להיכנס" צעקתי בזמן שהזזתי כל מה שהיה על שולחן הכתיבה לפינה של השולחן. "אני מצטער על הבלאגן אבל אני לא בן אדם כל כך מסודר" אמרתי וגירדתי את עורפי.

"לא נורא, הכל בסדר, נתחיל?" הארי אמר מתעלם לגמרי ממה שקרה לפני כמה דקות למטה. "כן" עניתי בשקט. התיישבנו ליד שולחני והתחלנו ללמוד.

***

"אתה הבנת?" הארי שאל לאחר שלמדנו שעתיים, "לא" אמרתי וקמתי מהכיסא עליו ישבתי. "לואי" הוא אמר בתסכול, "אני לא מבין מתמטיקה, ואני לא מבין למה אני צריך ללמוד את זה? זה בכל מקרה לא יעזור לי. אתה יכול ללכת הארי, אני מקרה אבוד" מילמלתי אל תוך ידי כמו ילד קטן.

הרגשתי את הכרית לידי מורמת ופוגעת בפרצופי. "מה זה היה?" שאלתי בערמומיות, "דרך לגרום לך להפסיק ואני רואה שהיא הצליחה" הארי צחק ואילו אני הרמתי את הכרית שנזרקה עלי וזרקתי אותה עליו בחזרה. "זאת מלחמה" הוא הכריז בקול סמכותי ולקח את הכרית והתחיל להכות אותי בעזרתה, "אתה צודק" אמרתי באותו הטון ולקחתי את הכרית השניה מכה אותו גם כן.

ככה המשכנו כמה דקות עד שהוא נפל ואני נפלתי עליו, הוא כל כך יפה, למה בכלל הצקתי לו במשך כל הזמן הזה? התחלתי לדגדג אותו והוא התחיל לצחוק מתפתל תחתי. "ל-לואי, ת-תפסיק" הוא אמר נקטע בידי צחוקו מנסה לברוח ממני אך אני הייתי יותר חזק ממנו. "לואי דיי" הוא צעק ולאחר מכן המשיך לצחוק. אני רוצה לגרום לו להיות מאושר כל הזמן. לאחר כמה דקות והתחננויות רבות מהארי עזבתי אותו אך בכל זאת הייתי עליו. הפעם הוא היה זה שהסתכל על שפתי ואני הייתי זה שהסתכל בעיניו הירוקות. צימצמתי את הרווח בינינו וכבר כמעט נישקתי אותו אך ברגע האחרון סובבתי את ראשי וקמתי ממנו. והארי המשיך לשכב שם בהלם ולאחר כמה שניות קם גם כן.