התכלית שלי 1//המקוריים

פרק 6-קטלין טור

בוקר~

נ.מ ניק

כולנו לא ישנו כל כך בלילה רובנו ניסינו להחלים כמה שיותר מהר מהפציעות, "עכשיו זאת רק ההתחלה, עד שלא נמצא את ראש המסדר זה לא ייגמר, כל עוד יש להם מנהיג הם חזקים" הודעתי בהחלטיות לכולם...

נ.מ הופ

"אבא רק אתה יודע איך המסדר הזה פועל, תנסה לשאול את עצמך ,לא מי מפעיל אותו, אלא איך הוא פועל אם תדע איך הוא פועל תדע מי מפקד עליהם ומי ראש המסדר שרודף אותך מאז ומתמיד" אמרתי לאבי בישירות בעודי מטפלת בפציעתה של דווינה,

"תודה הופי אני בסדר" אמרה לי דווינה והשארתי אותה לנוח, ראיתי את דוד קול בדרכו לחדרה של דווינה,

"דוד קול תפסיק להיות מטומטם אתה לא רואה שהיא מאוהבת בך יותר מכל דבר אחר" התרתי בו בחדות ובישירות והלכתי לכיוון חדרה של רבקה בכדי לראות מה שלומה גם...

נ.מ דווינה

קול נכנס לחדרי, כעסי עליו שוב עלה על גדותיו, "מה אתה רוצה?" שאלתי בתוקפנות, "לראות מה שלום הנסיכה שלי" הוא אמר ונכנס לחדרי והתיישב לידי על מיטתי, "אני בסדר" עניתי בנוקשות, "סליחה על מה שהיה אתמול זה לא היה במקום" הוא החל לומר, "קול אחרי האיבוד שליטה שלך אתמול החלטתי שאולי ניקח צעד אחד אחורה" אמרתי בספק לתגובתו, "מה?" הוא שאל בקול שבור,

"זה רק כמה רגעים שארצה להעביר לבד, עד שאני ארגיש מוכנה לכל זה, קול כל הדבר הזה גדול עליי יש עוד כל כך הרבה דברים שאני לא יכולה לוותר עליהם עכשיו,דברים שבניתי ובנו אותי מחדש.

תבין במהלך השנים שהייתה עם קטלין, אני התקדמתי פיתחתי לעצמי קריירה בעולם הריקוד ועכשיו גם הלחימה והמלחמות שאנחנו הולכים לעבור עכשיו עם המסדר,

גם אם לא תרצה אני אשאר בזה כי אני כבר בשטח קרב, אני כבר ממזמן הגנרלית במלחמה הזאת, גם אם אני לא ארצה בזה, זו כבר לא בחירה שלי, המסדר הזה כבר סימן אותי ואת הופ כמטרות עיקריות שלהם והמסדר הם האוייב הכי גדול שלנו ועד שלא נעבור אותו אני לא יודעת כבר במה להבחין" אמרתי לקול נטולת רגשות כדי לא לתת לרגשות לנצח אותי ולבלבל את ראשי, "בסדר" הוא אמר ונישק את מצחי ויצא מחדרי.

הלכתי לסטודיו לפרוק קצת את הכל מעליי, הרגשתי שאני חייבת לרקוד, הלכתי לרקוד, אמבר הייתה כבר בסטודיו, "היי דווי" היא אמרה וחיבקה אותי, "היי אמ, את רוצה עוד לרקוד?" שאלתי אותה, "כן" היא ענתה והתחלנו שתינו לרקוד ולהמציא ריקודים אפשריים לתחרויות הצפויות לנו.

ערב~

חזרתי לאחוזה, הלכתי לכיוון חדרי והרגשתי כאבים עזים בבטני, "היי דווי" שמעתי קול שלמדתי לשנוא במהלך השנים האלו יותר מכל,

"מה את עושה פה כלבה?" שאלתי בכעס, "חזרתי לניו אורלינס" היא ענתה וחייכה, "למה חזרת?" שאלתי בתוקפנות, "זאת לא אני זה קול, הוא התקשר אליי, כנראה שהוא עדיין לא התגבר עליי הבייבי שלי" היא אמרה והרגשתי את כעסיי בכל גופי,

"אם תתקרבי אליי, אני אהרוג אותך ותאמיני לי ניסיון בהרג לא רוכשים כל יום" לחשתי באוזנה והלכתי לחדרי וטרקתי את הדלת בצורה כזאת שכל האחוזה שמעה אותה,

'יופי אז זו הדרך של קול להתגבר עליי, להכניס לפה את הזונה שלו קטלין טורי, איזה מניאק' חשבתי לעצמי...

נ.מ הופ

ארוחת הערב הייתה מוכנה, כולם היו חוץ מדווינה, "איפה דווי?" שאלתי תוך כדי שאני אוכלת, "דווינה בחדר שלה" רבקה ענתה, "ברשותכם" אמרתי בחיוך ועליתי לחדרה של דווינה,

"דווינה זאת הופ תפתחי" לחשתי לדווינה מעבר לדלת חדרה, דווינה פתחה את דלת חדרה הכניסה אותי פנימה וסגרה את הדלת, "מה יש דווי?" שאלתי ורואה שמצבה של דווינה לא כל כך טוב, "לא יודעת הופי מאז שחזרתי מהסטודיו התחילו לי כאבים ממש חדים בבטן" היא השיבה לעברי, "אני מבינה, אם מחר הכאבים ימשיכו נלך לרופא ביחד, סבבה?" שאלתי את דווינה בספק לתגובתה, "אוקיי" היא ענתה והלכה לישון...

-סוף פרק 6-