פרק 16- בחירה וויתור

185 12 1
                                    

בוקר~             

נ.מ דיווינה

הרגשתי שמרסל חסר לי ידענו שיש לו נסיעה מתוכננת לחודשיים ימי עסקים חשבתי שהחודשיים האלה יעברו אבל לא חשבתי עד כמה הם יהיו כל כך קשים עבורי בייחוד אחרי החיזיון שהיה לי.

הסתכלתי על עצמי במראה, הנה אני דיווינה מייקלסון הפכתי לערפדית במחשבה אחת שאני אחייה חיי נצח עם שתי הדברים הכי יקרים לי, אבל לא חשבתי שיהיו לי קווי שבירה, החלטתי להודיע מראש למיס ליבי על פרישתי מעולם הריקוד, 

ידעתי דבר אחד שאני לא אוכל לעמוד בהכל הייתי חייבת לוותר על משהו וזה הריקוד, נסעתי ובראשי המחשבות רצות ללא הרף על הכל, על החיזיון על קול ונטליה ועל הריקוד.

הגעתי לסטודיו, "מיס ליבי אני צריכה לדבר איתך דחוף" הודעתי לה מלאת ספקות, "בסדר גברת מייקלסון" היא השיבה והלכה איתי למשרדה, אני מתיישבת בחדרה, "מה קרה?" היא שאלה,

"מיס ליבי אני רוצה לבקש סליחה אני הגעתי להחלטה במהלך היומיים האלה בעקבות דברים קשים שעברתי, אני פורשת" הודעתי לה כאשר אני מתאפקת לא לבכות אך ללא הצלחה, "אני מבינה, יש לך מועמדת אופנציונלית שתחליף אותי?" היא שאלה ברצינות, "אמבר, היא גם רקדנית בנשמה והיא טובה" עניתי במהירות,

"אוקיי דיווינה נראה שלצערנו שהיום זה השיעור ריקוד האחרון שלך עם הנבחרת אני לא יודעת מה עברת אבל אני מקווה שתחזרי מהר לריקוד" מיס ליבי השיבה לי ומעט צער הורגש על קולה.

הרגע שלא רציתי הגיע למרות שבליבי יארוך נצח, "דיווינה רוצה להודיע משהו" הודיעה מיס ליבי לשאר הנבחרת,

 "טוב אז ככה בעקבות היומיים האלה עברתי דברים מאוד קשים נאלצתי להחליט על מה לוותר משפחה או ריקוד והחלטתי לוותר על הריקוד, אני רוצה להודיע באופן רשמי לפני הנבחרת שאני אוהבת ומעריכה ולמי שהייתה המשפחה שלי במשך השנים האלה, תודה לכם אבל אני נאלצת לפרוש ואני מקווה שיגיע יום ואני אחזור לריקוד ולנבחרת שלי" אמרתי בעודי מעט דומעת וכולם בפרצופים מעט עצובים,

"אני רוצה לומר הודעה רשמית בקרוב אני פורשת מניהול הנבחרת ובחרתי במי שהכי מתאימה לתפקיד, מיס אוריון את תנהלי את הנבחרת" מיס ליבי המשיכה במקומי,

 מה שהפיג את המתח מעט וכולם שמחו וגם אני,כי לאמבר באמת מגיע הניהול נבחרת היא חייה בשביל הריקוד וזה מה שתמיד אהבתי אצלה.

הלכתי לאמבר וחיבקתי אותה חזק, "אני לא יודעת למה את פורשת דיווי אבל מתי שתרצי לחזור אני נשבעת לך שאני אחזיר אותך אפילו בתור קפטנית קבוצה" אמבר אמרה ושתינו בכינו, "די תפסיקי לבכות את תנהלי את הנבחרת את אמורה להיות שמחה לא עצובה" אמרתי לה.

הלכתי לבית קפה וקניתי לי נס קפה לדרך, הרגשתי שהולכים בעקבותיי הלכתי והלכתי מהר עד שלא הרגשתי,

אני מגיעה אל סמטה, "שלום לך" שמעתי קול עמוק אומר אני מסתובבת מעבר לגבי, אני רואה איש בגלימה אדומה מקטיפה עומד מולי ושם את אצבעותיו על מצחי אומר מספר מילות כישוף במהרה עד שאני מרגישה את ראשי קל יותר ונופל עד שעיניי רואות שחור ונעצמות...

-סוף פרק 16-

התכלית שלי 1//המקורייםWhere stories live. Discover now