התכלית שלי 1//המקוריים

פרק 20-לא נסיכה,מלאך!

ליל ירח מלא~

נ.מ קול

כולנו היינו מוכנים כל אחד ממוקד במטרה שלו, נטולי רגשות, מכינים את הכשפים שולפים את ניבים מכינים את כלי הציד, אני מקווה רק שמרסל ודיווינה ישרדו את זה עד שנגיע, נטליה במקום בטוח ומוגנת.

נ.מ אלייג'ה

אני וניק נכנסים למסדרון המזרחי וקוטלים את עשרת המכשפים כי מהר שאפשר...

נ.מ ניק

אני ואלייג'ה ממשיכים לכיוון המסדרון הצפוני ועוזרות להיילי ופרייה לקטול עוד מכשפים נוספים, במסדרון הצפוני...

נ.מ מרסל

"מרסל, אהובי" אני שומע את קולה של רבקה, "את שומעת אותי" אני לוחש מעט מסוחרר,

"כן, אני קול והופ בדרך אליכם תחזיקו מעמד" היא אומרת, ואני מבחין כבר בדיווינה מעולפת, ומבין שהיא איבדה הרבה דם,

"דיווי תקומי!" אני צועק לעברה בקול מעט חלוש מרגיש את ראשי שעומד לאבד את שליטתו וריכוזו...

נ.מ דיווינה

אני מרגישה חלשה מאוד, הירח המלא מגיע לאמצע השמיים, אני מרגישה את כוחי מתחזק כל כך עד שאני מצליחה לקרוע את הגבעולים ואת הכישוף, אני רצה לכיוון מרסל, ומרגישה כוח חובט אותי אחורה,

"באמת חשבת שאני אתן לך לברוח כל כך מהר" אני שומעת את לירוס אומר לעברי בקול, הוא שולף פגיון משרוולו, תופס את צווארי וחותך את צווארי באכזריות עם הפגיון הכסוף שחור, אני רואה שחור בעיניי ועוצמת אותן לאט,

"דיווינה!" אני שומעת את קולו, את הקול שאני הכי אהבתי, את הקול שלחש לי אינספור פעמים ותיאר לי עד כמה אני חשובה לו ועד כמה הוא אוהב אותי עד הירח ובחזרה, "ידעתי שתגיע אני אוהבת אותך ואת נטליה תשמרו על עצמכם בחיי הנצח שלכם" אני אומרת לקול ואני מאבדת הכרה לאט לאט והשאר נלחמים בלירוס, "לא דיווינה אל תעזבי אותי" הוא מבקש , "סליחה, מלאך" אני משיבה וסוגרת את עיניי...

נ.מ קול

אני לא מאמין שאחרי הכל איבדתי את דיווינה,נישקתי את נשיקתי האחרונה על שפתיה, "אני אהרוג אותך!" אני צועק לעבר לירוס ונלחם גם ביחד עם כולם נגדו כאשר מרסל מעולף והשאר כמעט ומובסים...

נ.מ דיווינה

אני פוקחת את עיניי, הדם שהיה טרי התייבש סביב צווארי, הרגשתי את הכוח של הירח, עיניי זהרו לצבע סגול זוהר, "דבר אחד פיספסת אני לא הנסיכה כאן אני השליחה של כוח הירח" אני אומרת ללירוס, "אבל איך את חייה?" הוא שואל מבולבל,

"את זה לא תדע אף פעם" אני אומרת וכורתת את ראשו, וניגשת לאחד מהמכשפים שמתו ונושכת אותו עד שאני מרוקנת את גופו מדמו ומרגישה חזקה ומלאת שליטה.

"מרסל אתה בסדר?" אני שואלת בדאגה, "כן קצת יותר טוב" הוא עונה לעברי, ורבקה עוזרת למרסל לקום והשאר מופתעים שקמתי שוב, כולנו חזרנו לאחוזה, "איפה נטליה?" שאלתי את קול,

"יש פה מישהו שהתגעגע אלייך וקפץ להגיד שלום" פריי עונה, וג'וש עם נטליה יושב על זרועותיו, "ג'וש?" אני אומרת או יותר נכון שואלת, ואני רצה לעברו ומחבקת אותו ומחזיקה על זרועותיי את נטליה ומנשקת את מצחה...

כעבור חודשיים~

בוקר~

התעוררתי, בעודי מבחינה בקול יושב וקורא ספר מחכה שאקום, "בוקר טוב אהובי" אני אומרת, "בוקר טוב למלאך שלי" הוא עונה ,קם ומנשק את פיי וצווארי,

"אני כבר לא מלאך" אני משיבה לו, "בשבילי את המלאך והתכלית שלי" הוא עונה לי, "וגם אתה ונטליה" אני עונה לו, "אני-אוה-ב-או-ת-ך" הוא מנסה לומר כשהוא מנשק את פי בלהט, הוא נשכב מעליי ומוריד את חזייתי, ואני מורידה את חולצתו הלהט והתשוקה גוברים...

-סוף פרק 20-